פרנסואה הראשון, מלך צרפת – הבדלי גרסאות

▲המלך פרנסואה הראשון טען לכתר [[הקיסרות הרומית הקדושה]] ופתח בסדרת מלחמות ב[[איטליה]]. ב[[קרב מאריניאנו]] (13 - 14 בספטמבר 1515) ניצח את צבא השכירים השווייצרי של [[דוכס]] [[מילאנו]] מאסימיליאנו ספורצה (בנו של [[לודוביקו ספורצה]]) והשתלט על העיר. המלך פרנסואה הראשון ניסה לכרות ברית עם [[הנרי השמיני מלך אנגליה]] נגד הקיסר [[קרל החמישי]]. ב- 1520 התנהל משא ומתן בין שני המלכים ב[[שדה אריג הזהב]] (ליד העיר [[קאלה]]) שהסתיים ללא תוצאות. ב-[[24 בפברואר]] [[1525]] הובס פרנסואה הראשון ב[[קרב פאביה]] שבצפון איטליה בידי קרל החמישי ונלקח ב[[שבי]] ל[[מדריד]]. על פי הסכם מדריד ([[14 בינואר]] [[1526]]) ויתר על כל תביעותיו באיטליה ועל כל נחלותיו ב[[ארצות השפלה]] ובגבולותיה של צרפת עם הקיסרות הרומית הקדושה. ב- [[6 במרץ]] של אותה שנה שוחרר מן השבי וחצה את הגבול לצרפת בעוד ששני בניו הובאו לעיר [[באיון]] שבדרום מערב צרפת. ב- [[15 במרץ]] של אותה שנה הגיעו למדריד כבני ערובה למילוי תנאי ההסכם. אחרי שחרורו פרנסואה הראשון התכחש לתנאי ההסכם בטענה כי נכפו עליו בהיותו בשבי.

▲ה[[אפיפיור]] [[קלמנס השביעי]], שהוכה בתדהמה לשמע ניצחונותיו של קרל החמישי על הצרפתים, החל לארגן את [[הליגה של קוניאק]] נגד קרל החמישי. ליגה זו כללה את צרפת, [[רפובליקת ונציה]], [[דוכסות מילאנו]] ו[[רפובליקת פירנצה]] בנוסף על [[מדינת האפיפיור]]. כישלונות הצרפתים בנאפולי ב- [[1528]] ובלנדריאנו שב[[לומברדיה]] ב- [[1529]], אילצו את פרנסואה הראשון לחתום על [[הסכם קמברה]] עם קרל החמישי ([[5 באוגוסט]] 1529) שלפיו ויתר על תביעותיו ל[[ארטואה]], ל[[פלנדריה]] ול[[טורנה]] והתחייב לשלם [[כופר נפש]] בעבור שחרורם של בניו, פרנסואה ואנרי, שהוחזקו ב[[שבי]] הספרדי מאז 1525.

▲[[פרנצ'סקו ספורצה השני]], [[דוכס]] מילאנו מת ב- [[1535]] מבלי להשאיר אחריו יורש, וקרל החמישי השתלט על מילאנו. פרנסואה הראשון פלש לאיטליה, כבש את [[טורינו]] אך לא הצליח לכבוש את מילאנו. בתגובה, קרל החמישי פלש ל[[פרובאנס]], החל להתקדם אל עבר [[אקס-אן-פרובאנס]], אבל נמנע מלתקוף את [[אביניון]], שהייתה עיר מבוצרת, ושב לספרד. פרנסואה הראשון כרת ברית עם [[האימפריה העות'מאנית]] ואוניות מלחמה שהוצבו ב[[מארסיי]] בסוף [[1536]] איימו על [[ג'נובה]]. בתיווכו של האפיפיור [[פאולוס השלישי]] קרל החמישי חתם על [[הסכם ניס]] עם פרנסואה הראשון ([[18 ביוני]] [[1538]]). לפי הסכם זה טורינו נשארה בידי הצרפתים.

▲הסכם ניס לא הביא על פתרונה את בעיית השליטה בדוכסות מילאנו שהעסיקה את פרנסואה הראשון ואת קרל החמישי. ב - [[1542]] פרצה [[מלחמה]] ב[[ארצות השפלה]]. ב- [[1543]] כוחות הברית הצרפתית - עות'מאנית תקפו את ה[[עיר]] [[ניס]] וביצעו מספר תרגילים צבאיים שהביאו ל[[קרב קרסול]] מדרום לטורינו שבו גברו הצרפתים על הספרדים ([[11 באפריל]] [[1544]]). בתגובה, קרל החמישי ו[[הנרי השמיני, מלך אנגליה]], שראה בצרפת אויב משום שהייתה בת בריתם של ה[[סקוטים]], פלשו לצרפת. כוחותיו של קרל החמישי תקפו את סנט דיזייה ב[[שמפאן]], ואילו אלה של הנרי השמיני הטילו [[מצור]] על עיר ה[[נמל]] [[בולון-סיר מר]].

▲מצור זה שנמשך זמן רב, העסיק את כוחותיו של הנרי השמיני ולא איפשר להפנותם למתקפה גדולה שתאיים על [[פריז]]. כתוצאה, קרל החמישי חתם על [[הסכם קרפי]] ([[18 בספטמבר]] 1544) שלפיו [[שארל השני, דוכס אורליאן]], בנו הצעיר של פרנסואה הראשון, יישא לאישה את אנה מאוסטריה, אחייניתו של קרל החמישי, ויקבל כנדוניה את דוכסות מילאנו. מותו של שארל השני, דוכס אורליאן ב- [[1545]] גרם לביטול הסכם קרפי, והנרי השמיני שלא אבה להסיר את המצור מעל בולון-סיר-מר, המשיך במלחמה עד [[7 ביוני]] [[1546]] כאשר נחתם [[הסכם ארדר]] בין צרפת לבין אנגליה , שלפיו בולון-סיר-מר תישאר בידיו של הנרי השמיני עד [[1554]].

▲==העולם החדש==

▲ב-[[1524]] פרנסואה הראשון שלח את [[ג'ובני דה וראזאנו]] כדי לחקור את חופי צפון אמריקה. בזכות משלחת זו הוכרז כי [[ניופאונדלנד]] שייכת לכתר הצרפתי. ב-[[1534]] הוא שלח את [[ז'אק קרטייה]] לחקור את הנהר [[סנט לורנס]] ב[[קוויבק]]. ז'אק קרטייה מצא מספר איים וחבלי ארץ שלפי טענתו ניתן למצוא בהם כמויות גדולות של [[זהב]] ושל אוצרות אחרים. ב- [[1541]] פרנסואה הראשון שלח את [[ז'אן-פרנסואה רוברוואל]] כדי ליישב את [[קנדה]] ולהפיץ את ה[[נצרות]] בקרב ה[[אינדיאנים]].

▲בתקופת מלכותו של פרנסואה הראשון, [[מרטין לותר]] ייסד ב[[גרמניה]] את תנועת הרפורמה ה[[פרוטסטנטים|פרוטסטנטית]]. תנועה זו התפשטה בצרפת כמו בכל [[אירופה]]. בתחילה, בהשפעת אחותו [[מרגריט מנווארה]], פרנסואה הראשון גילה יחס של סובלנות כלפי התנועה החדשה, ששימשה לו כמכשיר פוליטי נגד יריבו הקיסר קרל החמישי. אך יחסו כלפי הפרוטסטנטים השתנה כאשר בלילה של [[17 באוקטובר]] [[1534]] הופצו כרזות בגנות ה[[מיסה]] הקתולית ברחובות פריז ובערים אחרות בצרפת. הדבר גרם לסערת רוחות בקרב ה[[קתולים]] בצרפת, והמלך שראה בכך קנוניה נגד שלטונו החל לרדוף את הפרוטסטנטים ואף להוציאם להורג. באזורים מסוימים נחרבו כפרים שלמים ואלפי אנשים איבדו את בתיהם ונשארו חסרי כל. פרוטסטנטים רבים ובהם [[ז'אן קלווין]] נאלצו לצאת לגלות.