סלון – הבדלי גרסאות

'''סלון''' (בצורה פחות נפוצה ב[[עברית ישראלית]]: '''טרקלין'''{{הערה|המילה טרקלין נכנסה ל[[עברית]] מ[[לשון חז"ל]], ואילו המילה סלון מקורה מ[[לועזית]].}}) הוא החדר הראשי והגדול ב[[בית מגורים]] ובו מתנהלים חיי הפנאי והחברה של דרי הבית. הסלון משמש גם לאירוח והוא החדר המוצג בפני המבקרים. הסלון המודרני כולל לרוב רהיטי ישיבה (כיסאות, ספות, כורסאות) ומערכת בידור ביתית (טלוויזיה, מערכת סטריאו, קונסולת משחקים). בסלון מוצגים גם פריטי [[עיצוב]], חפצי נוי, יצירות אמנות ומזכרות אישיות, המשמשים את בני הבית על מנת להציג תדמית מסוימת לאורחיהם ובאי ביתם.{{הערה|ראו למשל "הסלון המשפחתי כמראה תרבותית" במאמר {{אנשים ישראל|[[עוז אלמוג]]|דורות וסגנונות חיים במגזר החילוני הוותיק - חלק ג: מעמד הביניים החדש|7853|}}}}. במאה ה-19 באירופה, עם התחזקות הבורגנות ובהשפעת סגנון הבידרמאייר התבסס מעמדו של הסלון כחדר בעל משמעות אסתטית המעידה על תרבותיות הבית ונטבע המושג תרבות הדיור, או בגרמנית וונקולטור Wohnkultur, המשקף היטב את ותית באסתטיקההאסתטיקה של הבית והסלון בפרט.

בשפה ובתרבות ה[[ערבית]] נקרא חדר האירוח המרכזי בשם '''[[ליוואן]]'''. לאורך קירותיו מצויות ספות נמוכות ובמרכזו פרושים [[מחצלת|מחצלות]] ו[[שטיח]]ים. חדר נפרד או אזור ה[[מזרן|מזרנים]] וה[[כרית|כריות]] לאורך הקירות נקרא אזור ה[[דיוואן]], ההתכנסות. באירועים בהם נהוגה הפרדה בין גברים ונשים מקובל כי הנשים יושבות בדיוואן.{{הערה|{{אנשים ישראל|שרון הורנשטיין, [[עוז אלמוג]]|מאפייני הבית והדירה ביישובים הערביים בישראל|7473|}}}}.