אסי דיין – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הפירוט על ההחייאה מיותר (חצי מהנפטרים עוברים החייאה בצורה כזו או אחרת..) |
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה חזותית חשד למילים בעייתיות |
||
שורה 32:
ב[[שנות השמונים]] המשיך דיין עם קומדיה פוליטית, "עם ישראל חי" ([[1981]]), דרמת נעורים, "[[בחינת בגרות (סרט)|בחינת בגרות]]" ([[1983]]), וקומדיית פשע, "[[הטוב, הרע והלא נורא]]" ([[1987]]).
ב-[[1992]] יצא סרטו של אסי דיין "[[החיים על פי אגפא]]". סרט זה נחשב לסרטו הטוב ביותר של דיין{{מקור}} ולאחד הסרטים המשמעותיים בתולדות [[קולנוע ישראלי|הקולנוע הישראלי]]{{מקור}}. הסרט מתאר לילה ב[[פאב]] תל אביבי שהוא מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית. הדמויות המבקרות בפאב, המנוהל בידי דמותה של [[גילה אלמגור]], מייצגות לא רק את החברה הישראלית אלא את רפרטואר הדימויים וה[[סטריאוטיפ]]ים של הקולנוע הישראלי, החל מהחייל האמיץ, עבור במזרחי הדפוק, עד הערבי האכזר. הסרט הופך את המוסכמות הללו על פניהן באופן בוטה ומלאכותי, היפר קולנועי. בסרט זה מתבטא במלואו החשבון של דיין עם המורשת המיליטנטית של אביו ועם הדמויות שהוא עצמו גילם בסרטים כמו "[[הוא הלך בשדות (סרט)|הוא הלך בשדות]]" ו"מבצע יונתן" ([[1977]]). הסרט מצולם בשחור לבן, ומסתיים בצבע, והוא נחשב לסרט המסיים תקופה בקולנוע הישראלי ופותח תקופה חדשה, שהחלה ב[[שנות התשעים]] ונמשכת עד היום.▼
▲של דיין{{מקור}} ולאחד הסרטים המשמעותיים בתולדות [[קולנוע ישראלי|הקולנוע הישראלי]]{{מקור}}. הסרט מתאר לילה ב[[פאב]] תל אביבי שהוא מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית. הדמויות המבקרות בפאב, המנוהל בידי דמותה של [[גילה אלמגור]], מייצגות לא רק את החברה הישראלית אלא את רפרטואר הדימויים וה[[סטריאוטיפ]]ים של הקולנוע הישראלי, החל מהחייל האמיץ, עבור במזרחי הדפוק, עד הערבי האכזר. הסרט הופך את המוסכמות הללו על פניהן באופן בוטה ומלאכותי, היפר קולנועי. בסרט זה מתבטא במלואו החשבון של דיין עם המורשת המיליטנטית של אביו ועם הדמויות שהוא עצמו גילם בסרטים כמו "[[הוא הלך בשדות (סרט)|הוא הלך בשדות]]" ו"מבצע יונתן" ([[1977]]). הסרט מצולם בשחור לבן, ומסתיים בצבע, והוא נחשב לסרט המסיים תקופה בקולנוע הישראלי ופותח תקופה חדשה, שהחלה ב[[שנות התשעים]] ונמשכת עד היום.
ב-[[1995]] ביים דיין את הסרט "[[שמיכה חשמלית ושמה משה]]" (שוב פאראפראזה, הפעם על "[[חשמלית ושמה תשוקה]]"), שהוא מעין סרט המשך ל"[[החיים על פי אגפא]]", הפעם קומדיה קיומית העוסקת בשלוש הדמויות של המזרחיים מתוך "אגפא". ב-[[1997]] דיין ביים את "[[מר באום]]" וגם מככב בתפקיד הראשי, סרט על אדם שנשארו לו 92 דקות לחיות, וכזה אורכו של הסרט. שלושת הסרטים האלה מוכרים גם כטרילוגיה של דיין, והם ממקמים אותו כאחד הבמאים הבולטים והמשמעותיים בקולנוע הישראלי.
| |||