פגניות – הבדלי גרסאות

 

אף שהתרבות הפגנית נשכחה בחלקים גדולים של העולם, עדיין קיימות שאריות פגניות לא מעטות בתרבות העכשווית, במנהגים ובשפה. במיוחד ניכר רישומם של שמות אלים אף בתרבויות המונותיאסטיות השונות. שמות חודשים עבריים מסוימים כתמוז, אדר, כמו גם שמות גיבורים יהודיים כמו [[מרדכי היהודי|מרדכי]] (מורדוך), אסתר (אשתר) ועוד, הם למעשה שמות של אלים של אותה תקופה. יש שטענו שהשם "אלוהים" ברבים הוא שריד לתקופה הפגנית, אך זו למעשה תופעה לשונית של "[[ריבוי של כבוד]]" {{אנ|pluralis majestatis}}, ומתרחשת לאו דווקא ביחס לאלהות (לדוגמה: "אני הבעל'''ים''' של רכב זה")<ref>פירוש ה[[אבן עזרא]] על בראשית א׳ א׳: ''"אחר שמצאנו 'אלוה', ידענו כי 'אלהים' לשון רבים. ושורש זה – מדרך הלשון, כי כל לשון יש לו דרך כבוד... ובלשון הקודש – דרך כבוד לומר על הגדול לשון רבים, כמו אדונים ובעלים"''.<br />כמו כן בפירוש [[רש"י]] על בראשית כ׳ י״ג, וכן על בראשית ל״ה ז׳, שלשון [[מרות]] הוא בלשון רבים.</ref>. בשפה העברית מוטמעים שמות אלים רבים וביניהם: אל, שחר, שלם, מות, ים, בעל, רשף, עשרת, כושר, חורון, ענת, וסער, אך לפחות בחלקם ככל הנראה שם האל נבע מהמקור ה[[שפה אם|פרוטו־שמי]] לדבר שייחד אותו, ולא ששם הדבר נבע מכינוי האל<ref>כמו ב־"ים", או "אל" שמשמעותו היסודית היא כוח, לדוגמה בביטויים ''"יש/אין לאל ידו"''.</ref>.

 

שמות ימות השבוע מקושרים ברבות מהשפות האירופאיות לשמות של אלים רומיים או נורדים, שריד לזיהוי שמקורו בתרבות היוונית של ימי השבוע עם גרמי השמיים, אשר עצמם זוהו עם אלים- כך למשל [[יום ראשון]] מזוהה ברבות מהשפות האירופאיות עם [[השמש]], [[יום שני]] עם [[הירח]], [[יום שלישי]] עם [[מרס (מיתולוגיה)|מרס]], אל המלחמה הרומי או עם [[טיר]], אל המלחמה הנורדי, [[יום רביעי]] עם [[מרקוריוס]] או [[אודין]], [[יום חמישי]] עם [[יופיטר (מיתולוגיה)|יופיטר]] או עם [[תור (אל)|תור]], [[יום שישי]] עם [[ונוס]] או עם [[פריה]], ויום [[שבת]] עם [[סטורנוס]].