יהודים-ערבים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
העברת טקסט ללא שינוי לפרק הרלוונטי תגית: הוספת תבנית חשודה |
||
שורה 31:
לעומת סומך ושמש, מספר [[אינטלקטואל]]ים ישראלים שמוצאם מארצות ערב בוחרים, מתוך [[פוליטיקה של זהויות]], להשתמש במונח "יהודים-ערבים" כדי לציין את אלו המכונים "מזרחים" או "עדות המזרח" בשיח המקובל. טענתם של אלו היא כי המונחים "עדות מזרח" ו"מזרחים" משקפים [[שיח (מדעי החברה)|שיח]] חברתי, בו הקבוצות ה[[הגמוניה|הגמוניות]] קובעות את ההמשגה של השיח וגבולותיו, כלומר, המונחים המקובלים נועדו להכתיב אופן חשיבה. בפרט, לדעתם, צד אחד - הממסד האשכנזי ששלט בארץ - ניכס לעצמו את ה"מרכז" הישראלי, ובד בבד תייג את הפריפריה החברתית (והגאוגרפית) כ"עדות"; וצד שני - המזרחים - אימץ את התיוג והשתמש בו.
לטענת סוציולוגים מהזרם הרדיקלי, השימוש בתקופת [[היישוב]] בכינויים "ספרדים" ו"עדות מזרח", זה לצד זה, היה מלווה ברה-סוציאליזציה ובדה-סוציאליזציה<ref>שני מרכיבים בתהליך הסוציאליזציה, חברות מחדש, בו הפרט עובר שינוי בעקבות מעבר מתוך בחירה או מתוך כפיה לחברה אחרת השונה בתרבותה מחברת המוצא שלו. דה-סוציאליזציה – השלב הראשון של התהליך שבו מתנתק הפרט ממאפייני התרבות (כולם או חלקם) הקודמת שלו.▼
==השימוש במושג בקרב סוציולוגים מזרם התאוריה הביקורתית==▼
רה-סוציאליזציה – השלב השני של התהליך שבו הפרט לומד ומפנים את מאפייני התרבות החדשה שאליה הצטרף. ▼
{{לשכתב|פסקה=כן|סיבה=יש לתמצת, ולהוסיף הערות שוליים ביבליוגרפיות במקום מראי מקום לספר והתייחסויות כלליות למקורות}}▼
</ref><ref>כזום עזיזה, תרבות מערבית, תיוג אתני וסגירות תרבותית: הרקע לאי השוויון האתני בישראל סוציולוגיה ישראלית א (2) 1999 385-428.</ref>, אשר ביקשו לקלף את ערביותם ובו בזמן סימנה את "אחרותם" ה[[לבנט|לבנטינית]]. עם השנים הכינוי "מזרחים" החל להחליף את הכינוי "עדות המזרח", כאשר משנות ה-90 של המאה ה-20 החל הכינוי "מזרחים" להיות דומיננטי יותר ויותר<ref>המאבק המזרחי בישראל : בין דיכוי לשחרור, בין הזדהות לאלטרנטיבה 1948־2003 (תל־אביב : עם עובד, תשס"ד 2004) למשל בעמוד 68.</ref>.▼
▲לטענת סוציולוגים מהזרם הרדיקלי, השימוש בתקופת [[היישוב]] בכינויים "ספרדים" ו"עדות מזרח", זה לצד זה, היה מלווה ברה-סוציאליזציה ובדה-סוציאליזציה<ref>שני מרכיבים בתהליך הסוציאליזציה, חברות מחדש, בו הפרט עובר שינוי בעקבות מעבר מתוך בחירה
▲</ref><ref>כזום עזיזה, תרבות מערבית, תיוג אתני וסגירות תרבותית: הרקע לאי השוויון האתני בישראל סוציולוגיה ישראלית א (2) 1999 385-428.</ref>, אשר ביקשו לקלף את ערביותם ובו בזמן סימנה את "אחרותם" ה[[לבנט|לבנטינית]]. עם השנים הכינוי "מזרחים" החל להחליף את הכינוי "עדות המזרח", כאשר משנות ה-90 של המאה ה-20 החל הכינוי "מזרחים" להיות דומיננטי יותר ויותר<ref>המאבק המזרחי בישראל
לטענתם של סוציולוגים אלו, הדה–ערביזציה שהוחלה על המזרחיים לא הייתה תהליך כפוי, אלא תהליך דיכוי אפייני שבו המדוכאים מתמסרים מרצונם לפתרון שמציעה ההגמוניה. במקרה זה, בחירתם של ה"יהודים-ערבים" למחוק את זהותם הערבית נעשתה מתוך השאיפה להשתייך להגמוניה הציונית, וביתר שאת מתוך מעמדה השלילי של הערביות בתרבות הישראלית הציונית.
שורה 40 ⟵ 44:
שני חוקרים והוגים שכתבו בסוגיה זו הם [[אלה שוחט]], היונקת גם מפעולות ומדיונים של "החזית המזרחית" שפעלה מאז ראשית [[שנות ה-80]], ו[[יהודה שנהב]], מחבר הספר "היהודים-הערבים: לאומיות, דת ואתניות" ([[2003]]). ההבדל המהותי בין תפיסותיהם של שנהב ושוחט הוא, ששוחט טוענת שנעשתה דה-ערביזציה שהמירה את היהודים-ערבים ליהודים. ואילו שנהב גורס, כי "המכונה התרבותית" קיבעה אותם כיהודים-ערבים, אך ללא תהליך של "טיהור" מערביותם. בניגוד לשנהב, שוחט רואה בקטגוריה "יהודים-ערבים" קטגורית זהות רלוונטית גם לימינו.
▲==השימוש במושג בקרב סוציולוגים מזרם התאוריה הביקורתית==
▲{{לשכתב|פסקה=כן|סיבה=יש לתמצת, ולהוסיף הערות שוליים ביבליוגרפיות במקום מראי מקום לספר והתייחסויות כלליות למקורות}}
=== יהודה שנהב ===
ספרו של יהודה שנהב "היהודים-הערבים: לאומיות, דת ואתניות" עוסק באופן שבו נוצרו שתי הקטגוריות "מזרחים" ו"אשכנזים" בשיח הישראלי. לטענתו של שנהב, השיח ביחס לסוגיה מתחלק לשניים: שיח לאומי הבנוי על האבחנה בין יהודים לבין לא-יהודים, ושיח עדתי המבחין בין [[מזרחים]] לבין [[אשכנזים]]. שנהב סבור כי ה[[תרבות]] הישראלית קיבעה את יהודי ארצות ערב כיהודים-ערבים מבלי "לטהר" אותם מ"ערביותם", וה"ערביות" שנותרה בהם, איפשרה לדרג אותם מתחת לאשכנזים.
| |||