הבדלים בין גרסאות בדף "אלכסנדר מקלין (רופא)"

מ
בוט החלפות: \1
מ (סקריפט החלפות (צ'ארלס, ריצ'רד))
מ (בוט החלפות: \1)
{{ערך מורחב|המשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית}}
 
זמן קצר לאחר קבלת התואר פנה בבקשה להצטרף למשלחתו של שקלטון. כיון שלא קיבל מענה למכתבו, התייצב במשרדו של שקלטון, שאץ-רץ לדרכו והורה לו להמתין לו עד שובו. כששב לאחר שעות, מצא את מקלין מחכה בסבלנות. כשנשאל למה הוא רוצה להצטרף למשלחת, אמר "אינני יודע. אני פשוט רוצה", והתקבל.{{הערה|קים היקוקס, "שקלטון, האתגר האנטארקטי", עמ' 49-50}} נוסף לחובותיו כרופא מונה לטפל בכלבי האונייה ולנהוג בצוות כלבי מזחלת. שישה מחברי המשלחת, בהם מקלין, קיבלו כל אחד צוות כלבים לאמן. המלאכה לא הייתה קלה, כלבי המזחלות הגדולים והכבדים לא היו האסקים טהורי-גזע אלא כלבים מעורבים, פראים, שנולדו באזורים המבודדים ביותר של [[קנדה]] ולפי כך היו עמידים לקור ובעלי אינסטינקט בסיסי למשיכת מזחלות, אך עם זאת היו אלימים ומרושעים, הן בינם לבין עצמם והן כלפי נוהגיהם. הדרך היחידה לשלוט בהם הייתה בהפגנת כוח עדיף, ומקלין פיתח שיטה יעילה, של מהלומת אגרוף חזקה מתחת ללסתו של הכלב התוקף. המכה, המרוככת בכפפה עבה, לא גרמה נזק לכלב אך היממה אותו כך שהרפה מטרפו.{{הערה|אלפרד לנסינג, "אנדיורנס", הוצאת ידיעות אחרונות, תרגום: מרינה גרוסלרנר, עמ' 44-43}} {{הערה|היקוקס, עמ' 90}}
 
אוניית המשלחת, [[אנדיורנס (אונייה, 1912)|אנדיורנס]], נלכדה בקרח ים דחוס, שסגר עליה מכל עבר ואיים למחוץ אותה בלחצו. ביום השלישי לכליאה בקרח, בעוד האנשים עמלים יומם ולילה לשאוב את המים ולנסות ליישר את כלי השייט, הופיעה לפתע משלחת של שמונה [[פינגווין קיסרי|פינגווינים קיסריים]] והתייצבה מול האוניה הנאבקת על חייה. הפינגווינים הרימו את ראשיהם והשמיעו קריאת קינה, שאיש מחברי המשלחת לא שמע כמותה מעולם. מקלין הבחין, שלא רק תומאס מקלאוד, השטוף באמונות תפלות, אלא גם שקלטון עצמו נחרד.{{הערה|היקוקס, עמ' 101}}