גורגיאס (דיאלוג אפלטוני) – הבדלי גרסאות

בחלק זה סוקרטס מתחיל בסדרת שאלות שמטרתה להגדיר את מלאכתו של גורגיאס. הוא מקבל תשובות לא מספקות ולא מסתפק בהם עד שגורגיאס מגדיר את עצמו כרטוריקן. {{הערה|אפלטון, גורגיאס, עמוד 279-281}}. סוקרטס מנסה להבין מהו תפקידו של רטוריקן? באיזה תוכן הוא עוסק? סוקרטס מביא כל הזמן דוגמאות של רופאים, מורים ואומנים אחרים כדי לנסות לחדד את תשובותיו של גורגיאס. לבסוף גורגיאס מסביר שרטוריקן יכול לקבל את אמון הציבור באמצעות נאום, בעניינים של [[צדק (מוסר)|צדק]] ושל עוול.{{הערה|אפלטון, גורגיאס, עמוד 288}}. גורגיאס אז נואם בזכות הרטוריקה. הוא טוען כי היא האמנות החשובה ביותר, זאת בגלל שההמון יקשיב לרטוריקן גם אם לא יקשיב לאנשי המקצוע. סוקרטס פותח בסדרת שאלות על טענה זו, עד שמביא את גורגיאס לידי מבוכה.

קאליקלס זועם על סוקרטס באומרו כי הוא מנצל את ההבדלים הקיימים בין "חוקי הטבע" לבין החוק האנושי" כדי לייצר סתירות ולבייש את אנשי שיחו. הוא מסביר לסוקרטס כי הפילוסופיה אינה הולמת אדם שהגיע לגילו {{הערה|אפלטון, גורגיאס, עמוד 333-{{כ}}334}}. סוקרטס מוליך את קאליקלס לסתור את דבריו בנוגע לחוק הטבע מול החוק האנושי. קאליקלס מאשים את סוקרטס ב"ציד מילים"{{הערה|אפלטון, גורגיאס, 339}}. קאליקלס ממשיך בטענותיו נגד סוקרטס כי הוא מתממם ועוסק בדברים שאינם קשורים לטענותיו. סוקרט ממשיך להשתמש בטענותיו כנגדו. קאליקלס מנסה לטעון שיש קשר בין ערכים טובים. הטוב הוא החכם האמיץ והמהנה. הרע הוא הפחדן, הטיפש והסובל. סוקרטס מגיב על ידי כך שמערבב בין הערכים, טיפשים מאושרים, או חכמים סובלים. הוא אף מציין כי אמיצים ופחדנים יגיבו באותה העוצמה לארועיםלאירועים{{הערה|אפלטון, גורגיאס, עמוד 354}}.

בחלק זה כמעט ואין דיאלוגים. שלושת הדוברים הבינו כי לא יצליחו לעמוד בפני סוקרטס. גורגיאס מפציר בסוקרטס להמשיך בדיון על מנת להבין את טענותיו לעומק. קאליקלס משיב רק על מנת להביא את הדיון לסופו. סוקרטס חוזר שוב לטענתו שרטוריקה היא סוג של חנופה. הוא טוען כי כל רטוריקה היא מלאכת דיבור ללא ידיעה אמיתית מאחוריה, כיוון שהרטוריקן אינו איש מקצוע. סוקרטס מחשיב עצמו להיות אחד מהאנשים היחידים שמתעסק באומנות המדינה {{הערה|אפלטון, גורגיאס, עמוד 385}}, בניגוד לתפיסה המקובלת של אותו הזמן של פעילות פוליטית של רטוריקנים ו[[סופיסטים]]. בסוף הדיאלוג סוקרטס מספר סיפור על השופטים שיושבים ב[[שאול (מיתולוגיה)]] ושופטים אנשים. הוא אמר שבתחילה התבלבלו בשיפוט כי לא הביטו רק על נשמתם של הנידונים. עכשיו כאשר אדם עומד מול השופט הוא נשפט רק לפי מצב נשמתו. ועל כן סוקרטס מסיים בהטפת מוסר לעשות טוב, להמנעלהימנע מעוול, ולא להשקיע מאמץ במראית עין.