דפוס ראם – הבדלי גרסאות

כבר מראשיתו הודפסו בדפוס זה ספרים בעברית וביידיש בתחומי המדע, השירה והספרות, כמו גם ספרים בפולנית ובהם גם כאלה בעלי אופי נוצרי. בשנת [[תקצ"ד]] ([[1834]]) החל להדפיס, ביחד עם המדפיס שמחה זימל מהורודנא, מהדורה חדשה של התלמוד הבבלי עם פירוש ה[[רי"ף]] ופירושים נוספים. הדפסת המהדורה גרמה לסכסוך קשה על הזכויות להדפסת התלמוד בין דפוס ראם בווילנה ל[[דפוס סלאוויטא]] של משפחת שפירא, שהדפיס שנים מעטות קודם לכן מהדורה שלו של התלמוד. למעלה ממאה [[רב]]נים התערבו בסכסוך, והוא הסתיים רק כשאחד הפועלים של דפוס סלאוויטא נמצא [[תלייה|תלוי]] (אם כי הוא התאבד מסיבות אחרות), והשלטונות הורו ב-1836 לסגור את כל בתי הדפוס ב[[ליטא]] וב[[רוסיה הלבנה]] מלבד דפוס ראם ודפוס נוסף ב[[ז'יטומיר]].

כשנפטרה האלמנה ראם בדצמבר [[1903]] החלו להדפיס בו גם כתבי חולין ועיתונים ביידיש ובעברית. דבר זה לא היה לרוחו של מי שהיה המנהל עד אז, שמואל שרגא פייגנזון (שפן הסופר). צאצאיה של האלמנה דבורה ראם איבדו מהעניין לנהלו, ובית הדפוס נקלע לקשיים כלכליים. להצלת בית הדפוס נחלץ הברון [[דוד גינצבורג (ברון)|דוד גינצבורג]] מפטרבורג, שהיה בעצמו מלומד בענייני יהדות. אלא שהברון נפטר ואלמנתו לא יכולה הייתה להמשיך ולהחזיק בבית הדפוס שלא נשא רווחים. פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] ב-[[1914]] גרם כמעט לסגירתו של בית הדפוס. בהשתדלותו של הרב של פטרבורג, ד"ר [[משה אלעזר אייזנשטדט]], בית הדפוס נקנה על ידי שני אנשים אמידים שנחלצו להציל את בית הדפוס בגלל חשיבותו, נח גורדון וחיים כהן. בית הדפוס שינה שוב את שמו ל-'''חברת מניות להדפסת ספרים והוצאתם "ראם"'''. לבקשת נח גורדון, בשנת 1920 נטל בן דודו, מאתוס רפופורט, את ניהול בית הדפוס לידיו וגם הפך לאחד הבעלים. הוא ניהל את בית הדפוס במשך 20 שנה. בליל [[7 ביולי]] [[1941]], ימים ספורים לאחר פלישת הגרמנים לווילנה, נלקח רפופורט באישון לילה מביתו ונרצח על ידי הנאצים. כך הגיע לקצו גם בית הדפוס היהודי הגדול בעולם. עם תום [[מלחמת העולם השנייה]] הוחרם הבניין בידי הרוסים. הם המשיכו להשתמש בבית הדפוס גם לאחר המלחמה ועד לראשית [[שנות ה-90 של המאה ה-20]] אך ללא זיקה ליהדות.