היפוגליקמיה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מאין תקציר עריכה
שורה 15:
}}
 
'''היפוגליקמיה''' (בלועזית: '''Hpr''';) ( ", גליק = מ"[[גלוקוז]]", המיה = מהמילה היוונות "המוס" שפירושה [[דם]]) או '''מיעוט סוכר בדם''' הוא מצב שבו רמת הסוכר בדם נמוכה באופן קיצוני מהרמה הנורמטיבית (בין 70 ל-110 מיליגרם לדציליטר דם). במצב כזה תפקודן של מערכות רבות בגוף עלול להפגע. ה[[מוח]] שהגלוקוז הוא מקור אנרגיה הראשי שלו עלול במיוחד להפגע ממצב זה.
 
במצב של היפוגליקמיה המוח מגרה את יותרות הכליה לשחרר את ה[[הורמון]] [[אדרנלין]], במטרה שיגרה את ה[[כבד]] לשחרר סוכר לזרם הדם. המצאות של האדרנלין בדם, גורמת במקביל לתסמינים הדומים ל[[הפרעת פאניקה|התקף חרדה]]: עצבנות, הזעה, רעד ודפיקות לב. ולכן חולה בהיפוגליקמיה יהיה באי שקט ולכן יכול להיות אגרסיבי ואף [[אלימות|אלים]]. סימנים נוספים במצב שבו ההיפוגליקמיה מחריפה הם חיוורון, חולשה פתאומית, בלבול, בחילה, ורעידות ולאחר מכן פרכוסים ו[[עווית]]ות, במקרים קיצוניים עד כדי [[אובדן הכרה]] ו[[מוות]]. בדרך כלל התסמינים יתחילו להופיע לאחר שרמת הסוכר צונחת אל מתחת ל-50 מיליגרם לדציליטר דם.