ג'ייקוב קרדוזו – הבדלי גרסאות

{{ש}}ג'ייקוב נונז קארדוזו (1786-1873) חי בתקופה המאופיינת באירועים חשובים ומעצבים בהיסטוריה של [[ארצות הברית]], בכלל ובהיסטוריה של [[האפרו-אמריקנים]], בפרט. כבעליהם וכעורכם של שני מקומונים, שהופיעו ב[[צ'רלסטוןארלסטון]], [[דרום קארולינה]], במשך עשרים וחמש שנים ברציפות, הפך לדמות ציבורית בעירו, במדינתו וברחבי ארצות הברית. הוא ביטא את עצמו בפומבי לא רק באמצעות מאמרי המערכת היומיים בעיתוניו, אלא גם דרך נאומים, שנשא, וספרים, מאמרים ופמפלטים, שכתב. קריירת הכתיבה הענפה שלו מכסה כחמישים שנות פעילות, כמעט עד יום מותו.

ג'ייקוב קארדוזו נולד ב-1786 ב[[סבנהסאבאנה, ג'ורג'יה]], למשפחה יהודית מ[[מוצא ספרדי]], שהגיעה מ[[לונדון]] ל[[ניו יורק]] ומשם עברה למושבה [[ג'ורג'יה]]. בסופו של מסעה בעולם החדש השתקעה המשפחה [[בצבצא'רלסטון]], עיר הנמל של [[דרום קארולינה]], שהייתה גם הנמל השני בגודלו ב[[ארצות הברית]] של אותה תקופה, אחרי ניו יורק. בעיר זו התפתחה הקהילה היהודית הגדולה במדינה בתחילת המאה ה-19. האב, דייויד, לחם ב[[מלחמת העצמאות]] במסגרת הצבאית המקומית נגד הבריטים ואף נפצע במערכה והוכר על ידי השלטונות כנכה מלחמה. לשרה, אמו של ג'ייקוב, ולדייויד נולדו חמישה ילדים: שני בנים ושלוש בנות. המשפחה השתייכהשמרה ל[[קהילהעל אורתודוכסית]]קשריה עם היהדות ומוסדותיה המקומיים, כפי שמופיע ברשומות בית הכנסת המקומי "[[קהל קדוש בית אלוהים]]", העומד על תילו עד עצם היום הזה.

===ראשית [[התנועה הרפורמית]] ביהדות ארצות הברית.===

ב-1824 התארגן זרם בקהילה היהודית המקומית, שדרש להנהיג הקלות במנהגי הפולחן היהודיים ולעשות שימוש רב יותר בשפה האנגלית. עקב התנגדות פרנסי הקהילה השמרניים הגיע הוויכוח אף לבית המשפט המקומי, אך, השופט דחה את התביעה. כתוצאה מכך, קמה בצ'רלסטוןארלסטון ב-1825, האגודה הרפורמית היהודית הראשונה, שהניחה את הבסיס ל[[תנועהלתנועה הרפורמית]], שהתפתחה בכל רחבי ארצות הברית מאז, ומהווה כיום את הזרם הדתי המרכזי בקרב היהודים, לצד הזרמים[[הזרם האורתודוכסי]] ו[[הזרם הקונסרבטיבי]].

{{ש}}כאמור, לג'ייקוב היה אח, בשם אייזק, שהיה פעיל בקרב הזרם הרפורמי המקומי ושמו אף הופיע כחבר מן המניןהמניין בחוקת היסוד שלו. גם שמו של ג'ייקוב הופיע ברשימת המשלמים את חובותיהם לבית הכנסת הרפורמי.

===צ'רלסטוןארלסטון ודרום קארולינה.===

דרום קארולינה, כמדינה חשובה במסגרת ארצות הברית, וצ'רלסטוןארלסטון, כעיר נמל מרכזית, שמשו כתפאורת רקע לפעילותו הציבורית, העיתונאית והספרותית של ג'ייקוב נונז קארדוזו.

דרום קארולינה הייתה חלק מאזור נרחב ב[[דרום מזרח ארצות הברית]], אשר כלל בתוכו גם את [[צפון קארולינה]], את [[ג'ורג'יה]] וחלקים [[מפלורידה]]. ההתיישבות בה החלה במחצית המאה ה-17, עם הגעתם של יוצאי [[וירג'יניה]] הסמוכה. אליהם הצטרפו מהגרים מ[[אנגליה]] ופליטים [[הוגנוטים]] מצרפת. צ'רלסטוןארלסטון הוקמה על חצי אי, בשפך ה[[נהרותשל שנינהרות (אשלי וקופר]]), ב-1670 ושמשה כמוצא לאוקיינוס האטלנטי.

{{ש}}הכותנה הייתה אחד מפריטי הייצוא הרווחיים ביותר בכלכלה של ארצות הברית במחצית הראשונה של המאה ה-19. דרום קארולינה הייתה חלק מאותו איזור בו גידלו כותנה. גידול הכותנה באותה תקופה היה מבוסס, רובו ככולו, על עבודת הכפיים של [[עבדים]], שהובאו בהמוניהם ובעל כורחם, [[מאפריקה]]. כך הפך [[סחר העבדים האפריקנים]] לאחד הענפים המשגשגים ביותר ב[[סחר העולמי]]. דרום קארולינה, למרות היותה חלק ממערכת כלכלית שלימה המבוססת על גידול כותנה וועל [[סחר עבדיםהעבדים טרנסהטרנס-אטלנטי]], בלטה בקנאותה להגן על האינטרסים הכלכליים שלה ולשימור אורחות חייה ומנהגיה.

{{ש}}יחד עם זאת, שמרה צ'רלסטוןארלסטון על מרכזיותה לגבי בעלי המטעים הגדולים, עבורם שימשה גם מוקד לפעילות חברתית ותרבותית. ככלל, העיר נוהלה בידי הסוחרים הגדולים, שהזדהו לחלוטין עם שכבת [[בעלי המטעים]] והעבדים, מהם התפרנסו. רוב אוכלוסייתה הורכבה מלבנים עניים, ששרתו את שני המעמדות העליונים, ו[[משחורים חופשיים]], ששימשו בעיקר כבעלי מלאכה, חלקם גם בעלי עבדים שחורים בעצמם. אלה כונו על ידי [[וולטר פרייזר]] "[[האליטה החומה]]", בספרו על צ'רלסטון. הם מנו כמה מאות והיו הצאצאים של קשרים אישיים בין שחורים ללבנים. חלקם אף בקשרי נישואין רשמיים. בתחתית המדרג החברתי נמצאו העבדים השחורים, שתפקדו כמשרתי הבית של העירוניים, או ככוח עבודה המושכר לאחרים.

רובה הגדול של כתיבתו נעשה במסגרת עבודתו העיתונאית. הוא החל כעורך ה- [[Southern Patriot]], היומון הצ'רלסטוניארלסטוני, בשנות העשרים והמשיך גם כשותף של בעליו עד 1845. בשנה זו פרש מהשותפות והקים את ה- [[Evening News]], יומון צ'רלסטוניארלסטוני נוסף, אותו ערך ושימש בו ככתב עד סמוך לפרוץ מלחמת האזרחים, עת עזב את צ'רלסטוןארלסטון ועבר לסבנהלסאבאנה, ג'ורג'יה. במהלך מלחמת האזרחים היה קארדוזו בקשר עם מספר עתוניםעיתונים דרומיים הן כעורך משותף והן ככתב לענייני כלכלה ונושאים כלליים הקשורים למדינות הדרום המורדות. בכל פעילותו העיתונאית הייתה לקארדוזו גישה בלתי מוגבלת לעמודה המרכזית בעיתונים השונים - זו בה פורסם מאמר המערכת. הוא נהנה גם מחופש יחסי בבחירת הנושאים עליהם כתב ואורכם היחסי של מאמריו מעיד על הכבוד, שרחשו כלפיו מעסיקיו השונים, ועל המוניטין העיתונאיים שלו במדינות הדרום. במספר מקרים היה היקף דיונו כה נרחב עד כי לא הספיק לגליוןלגיליון אחד. במקרה זה השתרעו מאמריו על מספר גיליונות ופורסמו לעתים ברציפות ולעתים בהפסקות קצרות. הקוראים הגיבו לדעותיו, שזכו להתעניינות רבה ולתגובות נלהבות. לכן, במקרים מסוימים הייתה הצדקה כלכלית להוציאo לאור כיחידה ספרותית עצמאית, בנוסף לפרסומoלפירסומo מעל דפי העיתון.

{{ש}}כאמור, ג'ייקוב קארדוזו היה גם תיאורטיקן כלכלי. יחד עם זאת, קשה להצביע על הגורמים ועל האופן בו התפתח תחום התעניינות זה אצלו. גם לא ידוע על הכשרה, או השכלה פורמלית כלשהי, אותן רכש ואשר סללו בפניו את הדרך בכיוון זה, עד כדי פרסומו ברמה הלאומית. ספרו על [[הכלכלהכלכלה הפוליטיתפוליטית]] פורסם ב- 1826 והיה ספרו היחיד, שהופיע כיצירה ספרותית מושלמת. שאר כתיבתו בתחום הכלכלי נגזרה מכתיבתו העיתונאית ועסקה בכל נושא כלכלי מתחילת שנות העשרים ועד תחילת שנות השבעים של המאה ה- 19. ייחודיותו, שגם הפכה אותו לבר סמכא כלכלי, התבטאה בקריאת התגר שלו על התיאוריות הכלכליות, ששלטו משני עברי האוקיינוס האטלנטי בתקופה זו. [[ג'וזף דורפמן]], שספרו על החשיבה הכלכלית האמריקנית עד 1865, ושפורסם ב-1946, שיבח את ג'ייקוב קארדוזו והשווה את רמת הניתוח שלו לזו של [[דייויד ריקרדו]]. [[מלווין ליימן]] היה הראשון ועד כמה שידוע גם היחיד, שהקדיש עבודת מחקר מלאה לחשיבתו הכלכלית של קארדוזו. ספרו זה פורסם ב-1966 וליימן מציג בו את קארדוזו כמייצג את השקפת העולם הכלכלית של דרום ארצות הברית כולו בתקופה שלפני מלחמת האזרחים. גם ליימן וגם דורפמן, היסטוריונים כלכליים בני המאה ה-20, הגיעו למסקנה כי הטפתו של קארדוזו להתפתחות מדעית וטכנולוגית, כאמצעי להתגבר על בעיית המחסור, מעמידה אותו כחוזה נכונה את עתידה הכלכלי של אמריקה. ספרו של קארדוזו פורסם שוב ב- 1960, הפעם במסגרת הוצאה חוזרת של סדרת קלסיקות כלכליות של המו"ל [[Augustus [[J. Kelly.

{{ש}}קארדוזו היה חסיד הסחר החופשי, ללא הגבלות כלשהן, אך, בתנאי שלא יפגעו האינטרסים של סקטור, או אזור, אחר בארצות הברית. לכן, היה מוכן להתפשר בנושא [[מכסי המגן]], אשר מטבעם הגבילו את ה[[סחר החופשי]]. משמעות הדבר הייתה כי הוא הכיר בקיומם של אינטרסים שונים במציאות ה[[פדרלית]] ולכן הטיף תמיד לחיפוש אחר דרך ביניים, שתספק את כולם ותשמור על הברית בין המדינות המרכיבות את ארצות הברית. בדרום ראה את המטעים ואת עיבודם על ידי עבדים כעמוד תווך של הכלכלה המקומית. אולם, במקביל, הטיף בלהט לפיתוח התעשייה באזור זה כדי לצמצם את התלות ביבוא של [[מוצרים מוגמרים]] ובמחירי הסוכר, האורז והכותנה, על תנודותיהם בשווקי העולם. כמו כן, פעל, במסגרת חברותו ב[[לשכת המסחר של צ'רלסטוןארלסטון]], לפיתוח רשת מסילות ברזל מעירו לכל רחבי הדרום. זאת, במטרה להקל על הובלת התוצרת החקלאית לנמל לייצוא, אך, גם כדי להוביל את חומרי הגלם המיובאים ליעדם במדינתו.