שלושת חוקי הרובוטיקה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
עריכה קלה ותרגום מאנגלית שתי פסקאות מעניינות תגיות: עריכה חזותית gettingstarted edit |
||
שורה 1:
'''שלושת חוקי הרובוטיקה''' הם [[חוק]]ים
החוקים נועדו להיות חלק מהתכנות הבסיסי של ה[[רובוט|רובוטים]] בעלי ה[[מוח|מוחות]] ה[[פוזיטרון|פוזיטרוניים]] המתוארים בספריו של אסימוב ואף רובוט לא יכול להפר אותם מבלי לצאת מכלל פעולה, מכיוון שהחוקים מוטבעים באופן פיזי במסלולי המוח של הרובוטים.
שורה 15:
שלושת החוקים המקוריים משתנים בהתאם כך שלא יסתרו את חוק האפס.
== שימושים בטכנולוגיה עתידית ==
רובוטים ובינה מלאכותית לא מכילים מטבעם או מצייתים לשלושת החוקים; היוצרים שלהם חייבים לבחור לתכנת אותם, ולגבש אמצעים לעשות זאת. רובוטים פשוטים שכבר קיימים (לדוגמא, irobot) ויודעים לעצור אינם יודעים לזהות כאב או פפציעה שהם עלולים לגרום. מכשירים רבים בנויים עם אמצעי הגנה פיזי, כגון פגושים, ביפרים אזהרה, כלובי בטיחות, או באזורים מוגבלי גישה למניעת תאונות. אפילו הרובוטים המורכבים ביותר המיוצרים כיום אינם מסוגלים להבין וליישם את שלושת החוקים; תהיה צורך בהתקדמות משמעותית באינטליגנציה מלאכותית כדי לעשות זאת. עם זאת, ככל שהמורכבות של רובוטים גדלה, כך יש עניין בפיתוח הנחיות ואמצעים תקניים להפעלתם.
בגיליון 2009 יולי / אוגוסט של מערכות חכמות IEEE, רובין מרפי (Raytheon פרופסור למדעי מחשב וההנדסה באוניברסיטת טקסס A & M) ודוד ד וודס (מנהל המעבדה למערכות קוגניטיבית להנדסה באוניברסיטת אוהיו) הציעו "שלושת חוקים אחראיים לרובוטיקה" כדרך לעורר דיון על תפקידה של אחריות וסמכות בעת תכנון לא רק פלטפורמה אחת אלא מערכת גדולה יותר שבה הפלטפורמה פועלת.
החוקים הם כדלקמן:
# אדם לא יכול לפרוס את רובוט ללא מערכת עבודת אדם רובוט עמידה בסטנדרטים המשפטיים ומקצועיים הגבוהים ביותר של בטיחות ואתיקה.
# רובוט חייב להגיב לבני האדם כמתאים לתפקידם.
# רובוט חייב להיות ניחן אוטונומיה ממוקמת מספיק כדי להגן על קיומו, ובלבד שהגנה זו מספקת העברה חלקה של שליטה שאינו עומדת בסתירה לחוקים הראשון והשני
==כללי==
| |||