אדוארד קית'-רואץ' – הבדלי גרסאות

אדוארד קית'-רוץ' נולד בעיר [[גלוצ'סטרגלוסטר]] שב[[אנגליה]] בשנת 1885. אביו היה כוהן דת [[נצרות|נוצרי]]. למשפחה היו מספר ילדים והיא חייתה בצמצום. כנער עבד קית'-רוץ' כפקיד [[בנק]]. בשנת [[1902]] שלח אותו הבנק ל[[הודו]] לעבוד בסניפו ב[[מומבאי|בומביי]]. בשנת [[1905]] חזר ל[[אנגליה]] ועבד כחשב בחברה ב[[מנצ'סטר]]. בפרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] התנדב לצבא הבריטי, שירת ב[[מצרים]] בדרגת רב סרן ולחם ב[[קרב גליפולי]]. בתום המלחמה נשאר ב[[סודאן]] והתמנה לקצין המחוז של חבל [[דארפור]]. שם למד את השפה ה[[ערבית]]. בחפשו קריירה וקידום ביקש העברה ל[[ארץ ישראל]] ובשנת [[1920]] הגיע לארץ, שבה השיג משרה מנהלית בממשל הצבאי הבריטי שקדם למנדט ובהמשך היה מאנשי שלטון המנדט.

הספר יצא לאור בשנת [[1994]], 40 שנה לאחר מות מחברו. בספר מתוארת שקיעתה של [[האימפריה הבריטית]] ממעמד של אימפריה עולמית, שהתרחשה במחצית הראשונה של [[המאה העשרים]]. קית'-רוץ' פותח את ה[[אוטוביוגרפיה]] שלו בתאור ילדותו בגלוצ'סטרבגלוסטר, עבודתו בבנק ויציאתו להודו. הוא מתאר את חיי היום יום בבומביי התוססת שתחת שלטון ה[[מהרג'ה]], שירותו הצבאי במלחמת העולם הראשונה, עובר לתאור חייו כמושל [[קולוניאליזם|קולוניאלי]] בסודאן ומגיע לארץ ישראל, שבה חי ופעל במשך 26 שנה. קית'-רוץ' מציג עצמו בספרו כמי שניסה לאזן באופן אובייקטיבי את האינטרסים המנוגדים של האוכלוסייה ה[[ערבים|ערבית]] והאוכלוסייה ה[[יהודי|יהודית]] בירושלים, ומלין על כך שמאמציו נכשלו בגין המחלוקת הגוברת בין שני העמים.