אדריכלות אשורית – הבדלי גרסאות

האזור שבין הנהרות [[פרת]] ו[[חידקל]] (שכונה על ידי ה[[יוונים]] בשם [[מסופוטמיה]]) הוא עמק נרחב ושטוח שבו זורמים שני נהרות גדולים. בשטח העצום הזה נמצא רק חומר אחד העשוי לשמש ל[[חומרי בנייה|בנייה]] והוא ה[[טין]] (חומר) הבונה את העמק, שממנו ניתן להכין אך ורק לבנים לבנייה. את כל יתר חומרי הבנייה (אבן, קורות עץ, מתכת) היה צורך ל[[ייבוא|ייבא]] מהארצות השכנות. את הטין ערבבו בחומרים נוספים (בעיקר [[תבן]]) ויצרו טיט. את הלבנים יצרו על ידי שפיכת הטיט נוזלי למחצה, לתוך מסגרת עץ, חסרת קרקעית וחסרת מכסה, המכונה במקרא בשם "מלבן", כפי שמתואר במקרא: {{ציטוטון|בֹאי בטיט ורמסי בחֹמר החזיקי מלבן}} (נחום ג 14).

 

 

מאחר והאשורים בנו ערי ענק עם ביצורים עבים, ארוכים וגבוהים מאוד, נדרשו לשם כך כמויות עצומות של לבנים. העיר [[דור שרוכין]], עיר בירתו של המלך [[סרגון השני]], נבנתה במתאר שהוא [[ריבוע]] ענק שאורך צלעו כ 1.7-1.8 קילומטר, מוקף בחומה. עובי חומותיה היה כ-28 מ'. זהו עובי עצום, שאיפשר אפילו תנועת [[מרכבה (רכב)|מרכבות]] רתומות לסוסים על החומה. [[נינוה]], בירתו של [[סנחריב]], יורשו של סרגון השני, הייתה גדולה עוד הרבה יותר. אורכה המרבי הגיע ל-4.6 קילומטרים, היקף חומותיה - כמעט 12 ק"מ. האשורים מציינים, לא פעם, בכתובות הבנייה שלהם, לאיזה גובה נבנו חומות הערים, לפי מספר נדבכי הלבנים (tipki). גובה מקובל לחומות היה 180 נדבכי לבנים. מאחר שגודלה של לבנת טיט ממוצעת ידוע מן החפירות (בממוצע 37X37 ס"מ בגובה 10 ס"מ לערך) וידוע כי החומות התנשאו ל-18 מ' בממוצע. מהנתונים האלה ניתן בנקל לחשב את נפח החומות, ומתוך כך את הכמויות העצומות שהיו דרושות לבניית החומות. החישובים מראים שנדרשו לבניית חומת דור שרוכין כ-240 מליון לבני טיט, ולבניית חומת נינוה - כ-470 מליון לבנים. זו הייתה עבודה עתירת כוח אדם מובהקת. למשל, כדי לבנות את חומת דור שרוכין בפרק זמן של כשנתיים, נדרש לייצר כמליון לבנים ביום, כל יום, לייבש אותן, להוביל אותן לאתר הבנייה ולשלבן בבנייה, על מנת שבניין החומות יסתיים במהלך שנים ספורות.