אליהו אשתור – הבדלי גרסאות

לאחר פלישת ה[[נאצים]] לאוסטריה ב-[[12 במרץ]] [[1938]], ו[[אנשלוס|סיפוחה לרייך השלישי]], החליט לעזוב את העיר. בסיועו של [[שמחה אסף]] הצליח להימלט ממנה ביולי [[1938]] ו[[העלייה החמישית|לעלות לישראל]].<ref>{{הערה|1=ראו עמ' XVI למבוא של כרך א' ל"ספרו תולדות היהודים במצרים ובסוריה תחת שלטון הממלוכים", שם הוא כותב: "הרב הפרופ' ש. אסף העושה עמדי טובות שנים רבות והציל אותי מארץ התפת...". לפי מאמרה של פרנקל הנ"ל, עמ' 40 (הערת שוליים 66). בזמן היותו בווינה, תרגם אשתור עבור אסף (שישב בישראל) מקורות בשפה הערבית, לרבות תעודות מן הגניזה שהיו בווינה. ראו ש"ד גויטיין, "כתבי גניזה מן התקופה הממלוכית", '''תרביץ''' מ"א (תשל"ב), עמ' 59 - 81, בעמ' 59.</ref>}} לאחר הגיעוֹ לישראל, החל לעבוד ב[[בית הספרים הלאומי]]. כמו כן, ביקש להשלים את עבודת הדוקטורט עליה החל לעבוד עוד באוניברסיטת וינה, על היהודים ב[[מצרים]] וב[[סוריה]] תחת שלטון [[השושלת הבחרית|הממלוכים הבחרים]], ונרשם ללימודי [[דוקטורט]] ב[[האוניברסיטה העברית בירושלים|אוניברסיטה העברית]]. בשנת [[1943]] הגיש את העבודה, וקיבל עליה תואר [[דוקטור לפילוסופיה]].

ב[[שנות החמישים]] כיהן כראש מחלקת מדעי המזרח בבית הספרים הלאומי. בשנת [[1955]], החל גם ללמד באוניברסיטה העברית, ושימש שם כמרצה להיסטוריה של [[העולם המוסלמי]] ותרבות האסלאם.{{הערה|שם=כריכה|ראו הפרטים על הכריכה האחורית של ספרו "A social and economic history of the Near East in the Middle Ages".}} בשנת [[1964]] קוּדם לדרגת [[פרופסור חבר]], לתולדות העמים המוסלמיים.<ref>{{הערה|1={{דבר||מינויים באוניברסיטה|1964/01/02|00602|הודעת האוניברסיטה העברית על העלאה בדרגה של אשתור לדרגת פרופסור חבר}}.</ref>}} בשנים [[1967]] - [[1968]] לימד ב[[אקול פראטיק דה אוטז אטיד]] (ב[[בית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה|מחלקה למדעי הכלכלה והחברה]]), ב[[פריז]]; בשנים 1968 - [[1969]] לימד ב[[אוניברסיטת הרווארד]], ב[[בוסטון]]; ובשנים [[1972]] - [[1973]] לימד ב[[אוניברסיטת ציריך]].{{הערה|שם=כריכה}}

הוא נפטר בשנת 1984. ארכיונו, הכולל את החומר הרב שאסף במשך השנים לצורך מחקריו, נתרם ל[[מכון בן צבי]], והוא משמש בסיס למפעל "אוריינס יודאיקוס - מקורות לתולדות היהודים בארצות האסלאם".{{הערה|שם=לבציון}}<ref>{{הערה|1=מקורות נוספים למפעל אוריינס יודאיקוס במכון בן צבי הם: תעודות הגניזה המצרית; צילומים של רשימות המחקר של פרופ' [[ש"ד גויטיין]] (המעבדה לחקר הגניזה של גויטיין, שהעתקה ממוקם במכון לתצלומי כתבי יד של בית הספרים הלאומי); וכן העזבונות הספרותיים של פרופ' [[יעקב מאן]] ופרופ' [[דוד צבי בנעט]]. לפרטים נוספים ראו [[מנחם בן ששון]], '''יהודי סיצליה 825 - 1068''', תעודות ומקורות, ירושלים: מכון בן צבי, תשנ"א, הקדמה , עמ' 7.</ref>}} בשנת [[1988]], יצא לאור ספר לזכרו, בעריכת [[בנימין זאב קדר]] ואברהם לייב יודוביץ, על ה[[לבאנט]] ב[[ימי הביניים]].

מחקריו החלוציים והמקיפים של אשתור זכו להערכה רבה בעולם האקדמי, הן בישראל והן מחוצה לה, ויעידו על כך פרסומיו הרבים בשפות השונות<ref>{{הערה|1=לרשימת ספריו בשפות השונות ראו בפרק: "[[אליהו אשתור#חיבוריו|חיבוריו]]".</ref>}}, והעובדה שהוזמן להרצות באוניסיטאות המובילות בעולם, באירופה וב[[ארצות הברית]].<ref>{{הערה|1=אשתור הרצה באוניברסיטאות שונות, כאמור בפריז (באקול פראטיק דה אוטז אטיד), בבוסטון (הרווארד) וב[[ציריך]], וכן בב[[בית המדרש לרבנים באמריקה]], ב[[ניו יורק]] (ראו האמור בכריכת הספר של המהדורה האנגלית של ספרו על "קורות היהודים בספרד המוסלמית").</ref>}} גם כיום נחשבים רבים מהם למחקרי יסוד בתחומם, והם ממשיכים להיות מצוּטטים כמעט בכל מחקר העוסק בנושא (לרבות מחקרים של חוקרים מארצות מוסלמיות).<ref>{{הערה|1=ראו לעניין זה, אם כי מנקודת מבט אחרת, את דבריה של חוקרת הגניזה מרים פרנקל, "[http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_92.14.pdf תיבת ההיסטוריה של יהודי ארצות האסלאם בימי הביניים - ציוני דרך וסיכויים]", '''פעמים''' 92 (תשס"ב), מכון בן צבי, עמ' 23 - 61, בעמ' 47, אשר לצד ביקורת על מחקריו, מציינת כי: "הנחותיו הבסיסיות (של אשתור) מוצגות בו (במחקריו על ההיסטוריה של יהודי המזרח) עדיין כאמיתות מוחלטות שאין עליהן עוררין".</ref>}}

הוא היה ידוע בסגנון הכתיבה הייחודי והברור שלו, מה שתרם לפופולריות הרבה של מחקריו גם מחוץ לאקדמיה<ref>{{הערה|1=ראו למשל המספר הרב של המהדורות וההדפסות של מחקרו הגדול על "קורות היהודים בספרד המוסלמית".</ref>}}. בנוסף, נהג לשלב תאורים ספרותיים בעבודותיו, וכך למשל פתח את תיאור כיבוש ספרד על ידי הערבים:

{{ציטוט|תוכן=תפקיד ראשון הוא להיסטוריון להשקיע את עצמו בזמנים שחלפו ועברו, לחיות את חיי הדורות ההם, לשמוח אתם בשמחתם ולבכות אתם בצרתם. הבה ננסה ונתעטף איפוא בגלימות הרחבות הלבנות והצבעוניות, נחבוש את הטרבושים ונצא אל שוקי קהיר, בירת המדינה הממלוכית, נסתכל בהמון העוברים והשבים כאילו היינו יהודים משכונת זוילה.|מקור= עמ' XVI להקדמה לכרך השני של ספרו '''תולדות היהודים במצרים ובסוריה תחת שלטון הממלוכים''', תקופת הממלוכים הברג'ים, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשי"א-1951.<ref>{{הערה|1=השימוש בציטוט נמצא לראשונה במאמרו של נחמיה לבציון, "[http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_21.8%281%29.pdf פרופסור אליהו אשתור ז"ל - דרכו בחקר תולדות היהודים בארצות האסלאם]", '''[[פעמים]]''' 21 (תשמ"ה), [[מכון בן צבי]], עמ' 134 - 138, בעמ' 135 - 136. </ref>}}|מרכאות=כן}}

עם זאת, אשתור לא הסתפק בתאורים בלבד ונהג לרדת לפרטים הקטנים ביותר על מנת למצוא תשובה לשאלות שהעלה במחקריו. כך למשל, כאשר כתב על [[מס גולגולת|מס הגולגולת]] (ה[[ג'יזיה]]) שהוטל על [[ד'ימי|בני החסות]], לא הסתפק רק בציון העובדה שהוטל עליהם מס זה או ברישום שיעור הסכום ששילמו, אלא בדק את שער המטבעות של אותו הזמן, ואת השכר שנהוג היה לשלם לבעלי המקצועות השונים. בדרך זו לא רק שהביא בפני הקוראים תמונה מדויקת יותר של חיי הכלכלה באותה התקופה, אלא גם הוכיח כי מס הגולגולת לא היווה נטל כבד מדיי על היהודים.<ref>{{הערה|1=לעניין הג'יזיה ראו בשער החמישי לכרך השני של ספרו '''תולדות היהודים במצרים ובסוריה תחת שלטון הממלוכים''', תקופת הממלוכים הברג'ים, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשי"א-1951, ובפרט בעמ' 291.</ref>}}

בדרך דומה נקט כאשר ביקש לבחון את הדרך בה נהגו האוכלוסייה והשליטים המוסלמים בשכניהם היהודים. בבוחנו כרוניקות מוסלמיות ומקורות נוצריים ויהודיים מאותה התקופה, הוא מצא שגם בארצות המוסלמיות סבלו היהודים משנאת קנאי הדת, ומנטל מסים, ולא נהנו משוויון זכויות; אלא שכאשר השווה את מצב היהודים בארצות האסלאם למצב היהודים באירופה באותו הזמן, הוא הצליח להוכיח כי מצבם של הראשונים היה טוב הרבה יותר ממצבם של האחרונים. אשתור הראה, למשל, כי אומנם גם בארצות המזרח הופלו היהודים כמיעוט דתי, אלא שבמשך מאות שנים כמעט ולא הוגבלו בבחירת משלח ידם או סבלו מרדיפות דת בשל עיסוקם בו<ref>{{הערה|1=לעניין זה ראו גם במאמרו של אשתור, {{דעת|ד"ר א. אשתור|daat/kitveyet/mahanaim/ashtor-3.htm|דמות היהודים בעיני המוסלמים בימי הביניים}}, '''[[מחניים]]''' ע"ו, תשנ"ג (צ"ל תשכ"ג). אשתור הראה כי טענות קנאי הדת המוסלמים כנגד היהודים, בשל מקצועם של היהודים, החלו בעיקר לאחר השינוי שחל בריבוד החברתי והכלכלי שלהם בארצות שנכבשו על ידי המוסלמים, והם הפכו מאיכרים או מעובדי עבודות שנחשבו לעבודות בזויות (כגון, [[בורסקאות|בורסקאים]], [[צבע (מקצוע)|צבעים]] ו[[סנדלר]]ים) לנושאי משרות גבוהות (כגון, וזירים, אנשי חצר, יועצים מדיניים ורופאי השליטים) ולבעלי מקצועות יוקרתיים (כגון, סוחרים גדולים, בנקאים ורופאים). אשתור הצביע על שינוי ב[[רטוריקה]] של קנאי הדת המוסלמים כנגד היהודים, וטען כי מקורו במגע ממושך של המוסלמים עם הנוצרים (בעיקר בתקופת [[מסעות הצלב]]).</ref>}}, בעוד שאחיהם באירופה נרדפו הן כמיעוט דתי והן בשל היותם קבוצה מעמדית-כלכלית מיוחדת.{{הערה|שם=לבציון}}

מנגד, היו שביקרו את אשתור וטענו כי הביוגרפיה האישית שלו והתקופה בה חי השפיעו על שיקול דעתו כחוקר ופגעו באובייקטיביות של מחקריו, בפרט בדרכים בהן נקט כדי להסביר את מה שראה כשקיעת חיי התרבות היהודיים בארצות המזרח.<ref>{{הערה|1=לפרוט טענות אילו ראו בערך: "[[תולדות היהודים במצרים ובסוריה תחת שלטון הממלוכים]]", ובפרט בפרק: "[[תולדות היהודים במצרים ובסוריה תחת שלטון הממלוכים#הביקורת על סדרת הספרים|הביקורת על סדרת הספרים]]". האמור שם מתבסס בעיקר על מאמרה של מרים פרנקל, "[http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_92.14.pdf תיבת ההיסטוריה של יהודי ארצות האסלאם בימי הביניים - ציוני דרך וסיכויים]", '''פעמים''' 92 (תשס"ב), מכון בן צבי, עמ' 23 - 61 (על אשתור ראו עמ' 38 - 47). . </ref>}} בנוסף, יש הרואים בסגנון הכתיבה הציורי שלו כסגנון שאיננו מתאים לכתיבה האקדמית.<ref>{{הערה|1=ראו למשל Ross Brann, '''Power in the Portrayal''': Representations of Jews and Muslims in Eleventh- and Twelfth-Century Islamic Spain, New Jersey: Princeton University Press, 2002, p. 2, footnote 6. למרות הביקורת מציין רוס כי מחקרו של אשתור על קורות היהודים בספרד המוסלמית הוא עדיין ספר יסוד בנושא.</ref>}}

הסדרה יצאה לאור בשתי מהדורות בשפה העברית<ref>{{הערה|1=שני הכרכים יצאו לאור לראשונה, בעברית, בשנים [[1960]] - [[1966]]. מהדורה שנייה יצאה לאור בשנת [[1972]]. </ref>}}, ומספר רב של מהדורות בשפה האנגלית<ref>{{הערה|1= המהדורה האנגלית הראשונה יצאה לאור, בשלושה כרכים, בשנת [[1973]]. מהדורה זו זכתה לפופולריות רבה והודפסה שוב בשנים [[1979]], [[1984]] ו- [[1985]]. בשנת [[1991]] יצאה לאור הדפסה חדשה של המהדורה האנגלית בשני כרכים (הכרך השני והשלישי אוחדו לכרך אחד), והודפסה שוב, בשנים [[1993]] ו- [[2000]]. החל משנת [[2011]] מודפס הספר "לפי דרישה" (Print on Demand).</ref>}}. אחד ההבדלים החשובים בין המהדורה העברית למהדורה האנגלית, הוא קיומו של אינדקס שמות ומקומות בסוף כל כרך במהדורה האנגלית<ref>{{הערה|1=האינדקס לכרך הראשון הוכן על ידי Kay Powell.</ref>}}.

אשתור כתב ערכים אנציקלופדיים רבים ב[[אנציקלופדיה יודאיקה]] (ראו להלן, בפרק: "[[אליהו אשתור#ערכים אנציקלופדיים|קישורים חיצוניים: ערכים אנציקלופדיים]]") וב[[האנציקלופדיה העברית|אנציקלופדיה העברית]]<ref>{{הערה|1=שם כתב בין היתר על "אלכסנדריה". ראו '''האנציקלופדיה העברית''', תל אביב: החברה להוצאת אנציקלופדיות, תשל"ז, כרך ג', עמ' 638 - 675.</ref>}}, וכן כתב מספר מאמרי ביקורת על ספרים שיצאו לאור בזמנו, ועסקו בתחום התמחותו. בנוסף, כתב מספר מאמרים על ארץ ישראל<ref>{{הערה|1=על ארץ ישראל, ראו למשל מאמרו: ד"ר אלי אשתור, "אוסף של כתבי יד ערביים מארץ ישראל", '''ירושלים - מחקרי ארץ ישראל''', ספר ישעיהו פרס, בעריכת מיכאל איש שלום, מאיר בניהו ועזריאל שוחט, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשי"ג, עמ' רפ"ה - ר"צ.</ref>}} וירושלים<ref>{{הערה|1=על ירושלים ראו למשל מאמריו: א. אשתור, "ירושלים בימי הביניים המאוחרים", '''ירושלים - מחקרי ארץ ישראל''', ספר ב/ה, בעריכת מ. איש שלום, מ. בניהו, י. פרס וע. שוחט, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשט"ו, עמ' ע"א - קט"ז; א. אשתור, "ספר ערבי על שבחי ירושלים", '''תרביץ''' ל' (תשכ"א), עמ' 209 - 214; א. אשתור, "הספרות על שבחי ירושלים של המוסלמים והספרות הנוצרית מסוג זה", '''סוגיות בתולדות ארץ-ישראל תחת שלטון האסלאם''', עורך: משה שרון, ירושלים: יד יצחק בן צבי, תשל"ו, עמ' 71 - 75.</ref>}}; וכן את ההקדמה לקובץ המחקרים על [[יהדות מרוקו]], של החוקר [[דוד קורקוס]], בה פרט על חייו ופועלו של קורקוס ועל משפחתו.<ref>{{הערה|1=Prof. E. Ashtor, ''Introduction'', in: David Corcos, '''Studies in the History of the Jews of Morroco''', Jerusalem: Rubin Mass, 1976, pp. IX - XVIII.</ref>}}

** Volume 1: 1973 (other printings: 1979; 1984; 1985; 1991; 1992; 1993; 2000; since 2011 print on demand) (469 pages).<ref>{{הערה|1=לפירוט על [http://jps.org/product.php?id=323 הכרך הראשון של המהדורה האנגלית], ראו באתר ההוצאה לאור של הספר.</ref>}}

* Eliyahu Ashtor, '''Studies on the Levantine trade in the Middle Ages''', London: Variorum Reprints, 1978 (372 pages) (reprint of 12 articles originally published in various journals, 1956-1976<ref>{{הערה|1=המאמרים (בצרפתית, באנגלית, או באיטלקית) הם: Quelques observations d’un orientaliste sur la thèse de Pirenne; Nouvelles refléxions sur la thèse de Pirenne; Aperçus sur les Radhanites; The Karimi merchants; Les lainages dans l’orient médiéval; The Venetian supremacy in Levantine trade; The Venetian cotton trade in Syria in the later Middle Ages; Il commercio levantino di Ancona nel basso Medioevo; Profits from trade with the Levant in the fifteenth century; The volume of Levantine trade in the later Middle Ages (1370-1498); Spice prices in the Near East in the 15th century; La découverte de la voie maritime aux Indes et les prix des épices.</ref>}}).

* Eliyahu Ashtor (edited by Benjamin Z. Kedar), '''Technology, industry, and trade''', the Levant versus Europe, 1250-1500, London: Variorum Reprints, 1992 (X + 331 pages) (reprint of 9 articles published between 1977 and 1984, in English, French or Italian<ref>{{הערה|1=המאמרים (בצרפתית, באנגלית, או איטלקית) הם: Le Proche-Orient au Bas Moyen Age: une région sous-développée; The economic decline of the Middle East during the Later Middle Ages – an outline; Levantine sugar industry in the Later Middle Ages – an example of technological decline; L’ascendant technologique de l’Occident médiéval; Aspetti della espansione italiana nel Basso Medioevo; L’apogée du commerce vénitien au Levant: un nouvel essai d’explication; Levantine alkali ashes and European industries; The factors of technological and industrial progress in the Later Middle Ages; The Jews in the Mediterranean trade in the later Middle Ages.</ref>}}).