אמא אווזה – הבדלי גרסאות

'''אמא אווזה''' היא דמות מפורסמת ב[[ספרות]] האגדות ושירי הילדים. היא תופסת מקום חשוב ב"[[סיפורי אמא אווזה]]", המוכרים יותר כשירי ילדים או סיפורים מחורזים לפעוטות.<ref>{{הערה|1=Margaret Lima Norgaard, "Mother Goose", ''Encyclopedia Americana'' 1987; see, for instance, Peter and Iona Opie, ''The Oxford Dictionary of Nursery Rhymes'' (1951) 1989.</ref>}} בבריטניה של היום מוכרת אמא אווזה בעיקר ככותרת ל[[פנטומימה]] ל[[חג המולד]]. מלבד הפנטומימה הקרויה "אמא אווזה", הפזמונים מהווים בסיס למספר רב של מחזות פנטומימה קלאסיים.

אמא אווזה הוא השם שניתן לאישה כפרית טיפוסית,<ref>{{הערה|1=English readers were familiar with Old Mother Hubbard, already a stock figure when Edmund Spenser published his satire "Mother Hubbard's tale", 1590; with "Mother Bunch" and her superstitious advice on getting a husband or a wife and was credited with the fairy stories of Madame d'Aulnoy|Mme D'Aulnoy when the first appeared in English. Ryoji Tsurumi, "The Development of Mother Goose in Britain in the Nineteenth Century" ''Folklore'' '''101'''.1 (1990:28-35) p. 330 instances these, as well as the "Mother Carey" of sailor lore and the Tudor period prophetess "Mother Shipton".</ref>}} שהיא המקור המשוער לסיפורי אמא אווזה ופזמוניה. עם זאת, שום כותבת מוגדרת לא זוהתה מעולם עם שם זה, שהאזכור הראשון שלו מופיע בשיח מוסגר ברשומות מחורזות של אירועי השבוע, שהופיעו בקביעות במשך שנים אחדות, "המוזה ההיסטורית" של ז'אן לורט, שקובצו בשנת 1650.

<ref>{{הערה|1=Collected editions were published in 1650, 1660 and 1665; the 1650 reference to "ma mère l"Oye" was noted by William Bracy in ''Encyclopedia Americana'', ''s.v.'' "Mother Goose" 1965:512), according to [http://www.nanzan-u.ac.jp/SHUBUNKEN/publications/afs/pdf/a1076.pdf Syed Mohammed Sahed, "a Common nomenclature for traditional rhymes", ''Asian Folklore Studies, '' '''54''' (1995:307-14)].</ref>}}

על אף עובדות חוזרות ונשנות<ref>{{הערה|1="Mother Goose; Longevity of the Boston Myth— The Facts of History in this Matter, ''The New York Times'', 4 February 1899 ([http://query.nytimes.com/gst/abstract.html?res=9D00E1DD1730E132A25757C0A9649C94689ED7CF on-line text]).</ref>}} קיימים דיווחים ספקניים, המוכרים לתייירים ב[[בוסטון]], [[מסצ'וסטס]], לפיהם "אמא אווזה" המקורית הייתה רעייתו הבוסטונית של איזאק גוז, ששמה היה או אליזבת פוסטר גוז (1665-{{כ}}1758) או מרי גוז (נפטרה ב-1690 בגיל 42), הקבורה בבית הקברות גראנארי ברחוב טרמונט.<ref>{{הערה|1=[http://www.findagrave.com/cgi-bin/fg.cgi?page=gr&GRid=1498 Listed as "Elizabeth" but the grave marker is distinctly inscribed "Mary Goose"]</ref>}}לדברי אלינור ארלי, סופרת מסעות והיסטוריה בוסטונית בשנות ה-30' וה-40' של [[המאה ה-20]], "אמא אווזה" המקורית הייתה אישה אמיתית, שחיה בבוסטון בשנות ה-60' של [[המאה ה-17]].<ref>{{הערה|1=Eleanor Early's material was drawn from ''The New York Times'' "Mother Goose", 20 October 1886 ([http://query.nytimes.com/gst/abstract.html?res=9E03EFDC163AE033A25753C2A9669D94679FD7CF on-line]): compare gravestone date.</ref>}}על פי הידוע, הייתה אשתו השנייה של איזאק גוז (לחלופין ורגוז או ורטיגוז), שהביאה לנישואים שישה ילדים משלה, תוספת לעשרת ילדיו של איזאק.<ref>{{הערה|1=Wilson, Susan. ''Literary Trail of Greater Boston''. Boston: Houghton Mifflin Company, 2000: 23. ISBN 0-618-05013-2</ref>}} אחרי מותו של איזאק, עברה אליזבת לחיות אצל בתה הבכירה, שנישאה לתומאס פליט, מוציא לאור.

לדברי ארלי, "אמא אווזה" נהגה לשיר שירים וחמשירים לנכדיה במשך כל היום, וילדים אחרים התקהלו לשמוע אותם. לבסוף קיבץ חתנה את הפזמונים והוציא אותם לאור בדפוס.<ref>{{הערה|1=''Reader's Digest'' April 1939:28.</ref>}}

בשנת [[1729]] הופיע תרגום אנגלי לקובץ של פרו, Histories or Tales of Past Times, Told by Mother Goose ("סיפורים ומעשיות מימים עברו, מפי אמא אווזה"), שהביא לראשונה את [[היפהפייה הנרדמת]], [[כיפה אדומה]],[[החתול במגפיים]], [[סינדרלה]] ועוד מסיפורי פרו לקהל קורא האנגלית. אלה היו מעשיות. ג'ון ניוברי הוציא לאור אוסף של פזמוני ילדים באנגלית, Mother Goose's Melody, or, Sonnets for the Cradle ("נעימה או שירי ערש של אמא אווזה") (לונדון, ללא תאריך, בסביבות 1765)<ref>{{הערה|1=A.H. Bullen's 1904 facsimile of Newbery's 1791 edition of ''Mother Goose's Melody''([http://www.archive.org/details/mothergoosesmelo00pridiala on-line])</ref>}}, שהסיט את נקודת הכובד מסיפורי מעשיות לשירי ילדים מחורזים, ובאנגלית היה זה הקישור העיקרי ל"אמא אווזה" עד לזמן האחרון.

בשנת [[1837]] הוציא ג'ון בלנדן קר גואלר ספר (עם המשך של שני כרכים ב-1840), שדלה את המקור לשירי "אמא אווה" ממשחקי מילים ב[[פלמית]] ("הולנדית מדוברת").<ref>{{הערה|1=http://www.timesonline.co.uk/tol/life_and_style/article524173.ece?token=null&offset=12&page=2</ref>}}

המעבר מדמות גנרית מעורפלת לדמות שפעולותיה ממשיות כל כך התרחש ב[[פנטומימה]] "הארלקין ואמא אווה: או ביצת הזהב" ב-;<ref>{{הערה|1= 1990:28-35.</ref>}} 1806-07 הפנטומימה הוצגה לראשונה ב[[תיאטרון דרורי ליין]] ב[[לונדון]] ב-29 בדצמבר ועוד פעמים רבות בשנה החדשה. את "הארלקין ואמא אווזה, או ביצת הזהב", בכיכוב הליצן המפורסם [[ג'וזף גרימאלדי]], כתב [[תומאס דיבדין]], שהמציא את הפעולות המתאימות לדמותה של "אמא אווזה" כפי שתוצג על הבמה ויצר אותה מחדש כדמות של מכשפה. בתמונה הראשונה מלמדות הוראות הבמה שהיא מחוללת סערה ומתעופפת, בפעם הראשונה, על גבי אווז. אמא אווזה הקסומה שינתה את הקמצן הזקן ל[[פנטלון]] מן ה[[קומדיה דל'ארטה]] ומסורת הפנטומימה הבריטית, ואת הנאהבים הצעירים קולין וקולינט ל"קולומבינה" ו"ליצן". משוחקת בהיפוך תלבושות על ידי סמיואל סימונס.<ref>{{הערה|1=Tsurumi (1990:30) notes that Simmon's "Mother Goose" was memorialised at the time in a popular engraving.</ref>}}- מסורת פנטומימה הקיימת עד היום- היא מעלה גם רוח רפאים מקברו בתמונה מקברית בחצר כנסייה.