בית קברות – הבדלי גרסאות

עוד משחר הדורות נהוג היה, במרבית ה[[תרבות|תרבויות]], [[קבורה|לקבור]] את גופות המתים באדמה. בימי קדם נהוג היה לקבור את פשוטי העם בחלקת [[אדמה]] אקראית וזמינה, בעוד ש[[מלך|מלכים]], בני אצולה ומיוחסים זכו לקבורה בחלקה ייעודית, אישית או משפחתית, בלוויית ציון מבני כלשהו שנועד להנציח את זכרו ומורשתו של המת. בתרבות הכנענית והפיניקית היה נהוג לטמון את אבות המשפחה במערת קבורה, ואחת לשנה לקיים טקס המכונה [[סעודת מרזח]], שבו היו עורכים סעודה במערה ובה השלדים של אבות המשפחה. בתרבות המצרית האמינו כי אדם שלא נקבר לא יזכה לחיי נצח. בהתאם לאמונה זו המלכים השקיעו משאבים רבים ב[[חניטה]] וקבורה. גם [[פר]]ים פולחניים זכו לחניטה וקבורה. בימי ה[[משנה]] היה נהוג בארץ ישראל לקבור את האנשים החשובים ב[[גלוסקמא]]ות במערות קבורה. המפורסמים שבהם נמצאו ב[[בית שערים]].

 

 

 

[[הלכה]] נוספת הנוגעת לבית קברות היא האיסור להסתובב בו עם [[תפילין]] או [[ציצית]] גלויים. היות שהעושה כן נראה כלועג למתים שאינם חייבים בקיום [[מצווה|מצוות]] [[תורה|התורה]] ואילו הוא מקיימם כעת. מקורה של הלכה זאת בתלמוד הבבלי [[מסכת]] [[ברכות]] (דף יח, עמוד א). ולכן יש נוהגים להכניס את פתילי ה[[ציצית]] לתוך בגדיהם כשהם עומדים בשטח בית הקברות.

 

 

==ראו גם==