מיתולוגיה כנענית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הסרת קישור שאינו קיים
OfekBot (שיחה | תרומות)
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה
שורה 72:
* '''[[חורון]]''' - אנשי בית חורון המקראית כנראה עבדו לו. זהו גלגול כנעני של האל המצרי הורוס.
 
* '''[[מילכום]]''' (משורש מ.ל.ך. , ידוע גם בשם '''[[מולך]]''') אל ה[[עמון|עמונים]] - בפסליו הוא מתואר כמלך אשר יושב על כס המלכות וכתר לראשו. בפולחנו נהגו להניח את הקרבן בכפות ידיו של פסל [[ברזל]] מלובן בדמות אדם יושב. היו שבעה קרבנות אפשריים: הפשוט ביותר היה עוף, לאחריו עז וכן הלאה; השישי שור והשביעי הבן. ומי שהיה מקריב את בנו היה המובחר ביותר. יש הסוברים כי היו מעבירים את הקורבן בלהב המדורה עד שנשרף. בתנ"ך מוזכר שנעבד בין היתר גם בגיא בן הינום בירושלים ביחד עם הבעל <ref>{{הערה|1=המולך מוזכר בספר מלכים (מ"א יא ז) "אז יבנה שלמה במה לכמוש שקוץ מואב '''ולמולך''' שקוץ בני עמון". על פי אבן עזרא נראה שהוא שהוא [[מלכום]] תועבת בני עמון (מ"ב כג יג) וכן אומר הרמב"ן בפירושו לויקרא י"ח, כ"א.</ref>}}.
* '''הבעלים''' - שמות של אלים מקומיים בכנען, הוקדמו לשם המקום בכינוי '''בעל''' להורות שהם אדוני ופטרוני המקום. לדוגמה: בעל צפון, בעל חצור, בעל קרניים, בעל כרמל, בעל גד, בעל מעון, בעל תמר ועוד:
שורה 78:
** '''[[בעל פעור]]''' אל ה[[מואב|מואבים]] - עבודתו הייתה עשיית צרכים והפרשות בגלוי לפניו, וייתכן כי גם פעירת האיברים המוצנעים וקיום יחסים פומביים ([[ספר במדבר]], פרק כ"ה ג').
 
* '''[[כמוש]]''' - האל המרכזי של ה[[מואב|מואבים]]. כבר במקרא מואב מכונה "עַם כְּמוֹשׁ". (במדבר כ"א כ"ט) <ref>{{הערה|1=עיינו גם שופטים י"א כ"ד, וירמיהו מ"ח פסוק ז' ופסוק מ"ו</ref>}}.
 
* '''[[דגון]]''' - אל התבואה (דגן) הפלישתי והאוגרי. האל המרכזי של הפלשתים, שאיננו חלק מהפנתאון הכנעני. מקורו ב[[מסופוטמיה]] או בסוריה. לפי הפרשנות המסורתית, מקור שמו היה מדג, וצורתו הייתה כצורת דג; או שחציו התחתון היה כשל דג וחציו העליון אדם; או שרק ראשו היה ראש דג. ואולם, המחקרים החדשים חולקים על כך וטוענים שצורתו היה כצורת אדם. מקדשו המרכזי היה ב[[עזה]]. הפלשתים בנו לו מקדשים גם ב[[תל אשדוד|אשדוד]]<ref>{{הערה|1=שמואל א', פרק ה</ref>}} וב[[בית שאן]]. בעבודתו היה אלמנט של התנבאות בידי כהניו.
 
* '''ה[[תרפים]]''' - אלילי הבית שצורתם הייתה צורת ראש אדם, אולי בדמות הבעל. בתנ"ך הם מוזכרים מספר פעמים: אצל [[רחל אמנו|רחל]] שגונבת אותם מאביה [[לבן הארמי]] ומסתירה אותם בכר הגמל. [[מיכל בת שאול]] ששמה אותם מתחת לשמיכה כדי לרמות את חיילי אביה שיחשבו שזהו דוד בעלה מתחת לשמיכה, ואצל כהן [[פסל מיכה]]. על פי המסופר בתנ"ך לאחר ההקטרה היה אפשר לדובב אותם ולקבל עתידות. יש הטוענים שהתרפים שימשו כקושאן משפחתי ומי שהחזיק בהם היו לו את זכויות הירושה של המשפחה.