צבי הירש קלישר – הבדלי גרסאות

בניגוד לתפיסה המסורתית, שהאמינה בציפייה סבילה לגאולה מן השמים, קרא קלישר לפעולה יזומה והאמין כי "מעט מעט תבוא גאולת ישראל".<ref>{{הערה|1=דרישת ציון, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשס"ב, עמ' 37 ועמ' 292</ref>}} לפי תפיסתו, ההתיישבות בארץ וקיום ה[[מצוות התלויות בארץ|מצוות התלויות בה]] יהיו השלב הראשון בגאולה האלוהית. את רעיונותיו העלה על הכתב בספריו ובמאמריו בעיתונות העברית וכן בפגישותיו עם מנהיגי ציבור יהודים ברחבי [[אירופה]]. בספרו '''[[דרישת ציון]]''' שראה אור ב-[[1862]] קרא לעלייה לארץ ישראל, ול[[חידוש עבודת הקורבנות]].

תחילת פעילותו הציבורית של הרב קלישר למען ארץ ישראל הייתה בשנת [[1836]], כאשר פנה במכתב ל[[מאיר אנשל רוטשילד]] (בנו הבכור של מייסד שושלת [[משפחת רוטשילד|רוטשילד]]) בבקשה שיסייע ברכישת ארץ ישראל מאת ה[[מוחמד עלי (שליט מצרים)|פחה המצרי]] תוך ניצול ההזדמנות "אשר מדינת ארץ ישראל איננו תחת דשלטון מלך אדיר כהיותו בימי קדם". במכתב זה ביטא לראשונה את עיקרי השקפתו על גאולת ישראל בדרך הטבע וללא המתנה להתערבות ניסית ועל החובה לחדש את עבודת הקרבנות בהר הבית. דברי האגרת היוו גרעין לפרקי הספר "דרישת ציון" שנכתב בשנים אחר כך ופורסם 25 שנה מאוחר יותר.<ref>{{הערה|1=טיוטת האיגרת מעיזבונו של הרב קלישר נמצאת בספר "דרישת ציון" בהוצאת מוסד הרב קוק תשס"ב</ref>}} בשנת [[1839 ]]פנה הרב קלישר גם ל[[משה מונטיפיורי]] בבקשה דומה.

בשנים אלו ניהל הרב קלישר חלופת מכתבים עם רבו, רבי [[עקיבא איגר]] וכן עם רבנים נוספים בעניין חידוש עבודת הקרבנות. חלופת מכתבים זו פורסמה בהמשך בספרו "דרישת ציון".<ref>{{הערה|1=דרישת ציון, מאמר שלישי-מאמר העבודה. הרב קלישר הדפיס בחלק זה חילופי דברים נוספים שהיו לו עם גדולי הרבנים, כרבי [[אליהו גוטמכר]], רבי [[יעקב אטלינגר]] בעל ה"ערוך לנר" ורבי [[דוד פרידמן (פינסק-קרלין)|דוד פרידמן]] מ[[קרלין (פרבר)|קרלין]], רבי [[נתן מרקוס אדלר|נתן אדלר (השני)]] מלונדון, רבי [[צבי הירש חיות]] ועוד</ref>}}

לקראת סוף שנות ה-50 של המאה ה-19 ניהל חלופת מכתבים עם מונטיפיורי בעניין יישוב ארץ ישראל.<ref>{{הערה|1={{קתדרה|משה סמט|קשרי מונטיפיורי עם רצ"ה קלישר|33.8|33, אוקטובר 1984, עמ' 56-54}}; הערות: {{קתדרה|אברהם שישא הלוי|מכתבם של הרב הראשי לבריטניה נתן הכהן אדלר והשר מונטיפיורי לר' צבי הירש קלישר|38.11(1)|38, דצמבר 1985, עמ' 200-195}}</ref>}} ב-[[1859]] הגיע לטורון הדרשן רבי [[נתן פרידלנד]] תלמידו של רבי [[יוסף זונדל מסלנט]]. הרב פרידלנד אחז גם הוא ברעיונות דומים לרב קלישר והם החלו לפעול יחד להגשמת חזונם. ב-[[1860]] כינס הרב קלישר ועידה למען ישוב ארץ ישראל בעיר טורון בהשתתפות רבנים חשובים וביניהם ידידו הרב [[אליהו גוטמכר]]. בעקבות ועידה זו הוקמה ב[[פרנקפורט]] '''חברה ליישוב ארץ ישראל''', ארגון מעשי ראשון למען פעילות למימוש ישוב ארץ ישראל. ב-[[1861]] עמדו הרב קלישר ובנו רבי יהודה לייב בראש הוועד בטורון שאסף כספים למען בניין [[בתי מחסה]] לעניי ירושלים.

הרב קלישר שאף כל ימיו לעלות בעצמו לארץ ישראל ולעסוק שם ביישובה. במשך שנים רבות ניסה להגשים שאיפתו זו, אולם לא עלה בידו. כבר בשנת תר"ך הביע רצונו "ליסע לארץ הקדושה, לשום עיני פקוחה על כל אשר ייעשה שמה בזה".<ref>{{הערה|1=דרישת ציון, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשס"ב, עמ' 419</ref>}} מאז לא פסק לחשוב על עלייתו, אך לא יכול היה לנסוע בשל חוסר אמצעים. בשנת [[תרל"ב]] (1872) הביעו קרל נטר וחברת [[כל ישראל חברים]] את הסכמתם למנותו משגיח דתי ב[[מקווה ישראל]]. הרב קלישר שכבר היה בן 77 והרגיש שהוא הולך ונחלש רצה לעלות לארץ בלא דיחוי. הוא כתב לכמה ממיודעיו והודיע להם על עלייתו הקרובה. במכתב שכתב למערכת העיתון [[הלבנון]] אמר: {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=זה כשלושים שנה אשר אני עוסק בישיבת ארה"ק והיה כמו נדר בלבי לעלות בעצמי אל הר הקודש להסתופף בחצרותיו, וכעת תתגעש ותרעש רוחי בקרבי אם לא עכשיו אימתי אשלם נדרי לד'?... ובשגם נקראתי מן האדון קארל נעטער ביפו שמבקש שאבוא אצלו להורות לו דרך ישורון אור לקיים מצות התלויות בארץ. הגם שכמה מן דרי קודש כתבו עליו שטנה, הנה הגאון הראשון לציון העיד טוב על לימוד הילדים, וגם זה נסיון שרוצה לשמוע בקול בקיום המצות... ועם כל זאת אין דעתי לקבוע אהלי בהחלט ביאפו, רק עיקר דירתי יהיה בלא נדר בירושלים לקבוע ישיבה עם תלמידים ולהשגיח על האמת והשלום, ולהשכיל לעסק מקנה וקנין נחלת יעקב אצל יריחו צפת וטבריה, אשר השולטן רוצה למכור בזול. כי הארץ טובה שם, ומפראים אין פחד, וגם טוב לגדרות צאן לקיים דברי הנביא ארבה כצאן אדם ערים החרבות מלאות צאן אדם.}}

ואולם, באותו פרק זמן נודע לו על משפטו ומאסרו של בנו וולף שנשלח בציוויו לארץ ישראל על מנת לקדם את רעיונותיו. עובדה זו ציערה והחלישה אותו, וגם הרופאים הזהירוהו שלא יעמוד בטלטולי הדרך, וכך לא זכה הרב קלישר לעלות לארץ ישראל. הרב צבי הירש קלישר נפטר ביום [[ה' בחשוון]] [[תרל"ה]] ([[1874]]) בגיל שבעים ותשע שנים. ב-[[1974]] הרסה עיריית טורון את [[בית קברות|בית העלמין]] היהודי בתוכו מצבת קבורתו של הרב קלישר.<ref>{{הערה|1=דרישת ציון, הוצאת מוסד הרב קוק תשס"ב עמוד 356</ref>}} על שמו קרויים ה[[קיבוץ]] הדתי [[טירת צבי]] שב[[בקעת בית שאן|עמק בית שאן]], ורחובות רבים בערי ישראל.