הקפלה הסיסטינית – הבדלי גרסאות

מבנה הקפלה הסיסטינית ניצב במקום בו עמדה לפני כן "הקפלה הגדולה" (באיטלקית: Cappella Maggiore). מבנה זה שימש כמקום ההתכנסות של ראשי הממסד האפפיורי ופגישותיהם נקראו "קפלת האפיפיור" (Capella Papalis). לצידה של "הקפלה הגדולה" פעלה גם קפלה קטנה יותר - "קפלת ניקולאס" (Chapel of Pope Nicholas V), שנקראה על שמו של [[ניקולאס החמישי]] ושימשה בתפקיד דומה. בזמן כהונתו של ה[[אפיפיור]] [[סיקסטוס הרביעי]]. עמדה הקפלה בסכנת התמוטטות וקירותיה היו עקומים והוחלט לבנותה מחדש.<ref>{{הערה|1=John Shearman, "The Chapel of Sixtus IV", in '''The Sistine Chapel''', editor Giacometti, Harmony Books, 1986</ref>}}

כיפת המבנה עוטרה במוטיב של שמיים הצבועים ב[[פיגמנט]] [[פיגמנטי צביעה#אולטראמרין|אולטראמרין]]. השמיים מולאו בדגם מעגלי של כוכבים המצוירים ב[[זהב]]. הקפלה נפתחה ב-[[9 באוגוסט]] [[1483]], בשנת [[1504]] הופיעו בתקרת הקפלה סדקים שנוצרו כתוצאה משקיעת הקרקע באזור קריית הוותיקן. במסגרת עבודות השיקום נסגרה הקפלה לכשנה, נהרסו מבני ספח של הקפלה ששימשו כמגורי חיילים והסדקים נסתמו וטוייחו. תיקון הסדקים יצר פגיעה בולטת בפרסקו שעל תקרת הקפלה.<ref>{{הערה|1=קינג, רוס, '''מיכלאנג'לו ותקרת האפיפיור''', כנרת, זמורה-ביתן, דביר - מוציאים לאור בע"מ, אור יהודה, 2006, עמ' 26-31.</ref>}}

בשנת [[1508]] החליט האפפיור [[יוליוס השני]], אחינו של סיקסטוס הרביעי, לתקן את הנזק בתקרה על ידי הזמנת פרסקו חדש. המשימה הוטלה על האמן הפלורנטיני [[מיכלאנג'לו]], אשר עבד באותה עת על יצירת פסלים לקברו של יוליוס. את העבודה, שהחלה ב-[[10 במאי]] באותה שנה, השלים מיכלאנג'לו בעזרת צוות של עוזרים, שעזר לו לצייר שטח של כ- 520 מטרים מרובעים. כשנחשף הפרסקו בפני הציבור, בשנת [[1512]], הפך מיד להצלחה. "כשנתגלתה היצירה", כתב [[ג'ורג'ו וזארי]], "היה אפשר לשמוע את העולם כולו בא בריצה לראותה, ואכן, היא הדהימה את כל רואיה והכתה אותם באלם". <ref>{{הערה|1=קינג, רוס, '''מיכלאנג'לו ותקרת האפיפיור''', כנרת, דמורה-ביתן, דביר - מוציאים לאור בעם, אור יהודה, 2006, עמ' 300.</ref>}}

החלל הפנימי של הקפלה חולק על ידי מחיצה. בתחילה, הוקמה המחיצה באמצע החלל, אולם היא הוזזה במשך הזמן. מחיצת השיש מעוטרת ב[[גרלנדה|גרלנדות]] וזרי ניצחון ומעל חלק זה הותקנה סבכה. המחיצה עוצבה בידי [[מינו דה פיסולה]] (Mino da Fisole), אשר עיצב גם דוכן תפילה או קנטוריה הממוקמת באחד מקירות האורך של הקפלה. <ref>{{הערה|1=Roncali, Francesco, '''Vatican City''', Gastino Vendita Pubblicazioni Musei Vaticani, Citta del Vaticano, 1981, p. 67.</ref>}} בשנת [[1519]] נתלו בקפלה שטיחי קיר הארוגים על פי עיצובו של [[רפאל (צייר)|רפאל]].

מתחת לסדרת התיאורים מספר בראשית בחר מיכלאנג'לו לתאר שורה של [[נביאים]]: [[ירמיהו]], [[יואל]], [[יחזקאל]], [[יונה הנביא|יונה]], [[זכריה הנביא|זכריה]], [[ישעיהו]] ו[[דניאל]], כמו גם חמש הסיבילות, נביאות שחזיונותיהן מופיעים ב[[הספרים החיצוניים|ספרים החיצוניים]] שחיברו יהודים-הלניסטיים. ב[[לונטה|לונטות]] ובספאנדרלים שמסביב לתקרה מתוארים גברים המייצגים את אבותיו של [[ישו]]. שושלת זו מתחילה, על פי האמונה הנוצרית, ב[[אברהם]] ומגיע עד לישו במשך של ארבע עשרה דורות.<ref>{{הערה|1=רשימה זו מופיע בטקסט של [[הבשורה על פי מתי]], פרק א' פסורים 1-17.</ref>}} בפנדטיבים מתוארים ארבעה סיפורים נוספים ובהם מוטיבים המשקפים את האמונה באל - [[ספר יהודית|יהודית]] ו[[הולופרנס|הוֹלוֹפֶרְנֶס]], [[דוד]] ו[[גולית]]; [[משה]] ו[[נחש הנחושת]] וצליבת [[המן]].