מיראז' 2000 – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
OfekBot (שיחה | תרומות)
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה
שורה 8:
|<!-- טיסת בכורה -->טיסה ראשונה=[[10 במרץ]] [[1978]]
|צוות=1 (2 בדגמים דו מושביים)
|יחידות שיוצרו=<ref>{{הערה|1=[http://www.vectorsite.net/avmir2k.html#m9 גרג גובל, אתר vectorsite.net.]</ref>}}601
|תרשים=[[קובץ:Mirage 2000C 3-view.gif|מרכז|260px|תרשים של המיראז' 2000]]
|קוד נאט"ו=
שורה 56:
כדי להפחית את משקל המטוס, נבנו חלקים בגוף המטוס ובכנפיו מ[[חומרים מרוכבים]], דוגמת [[סיב פחמן|סיבי פחמן]].
 
מטוס המיראז' 2000 היה המטוס הראשון בעולם אשר נבנה כמטוס בעל [[יציבות סטאטית שלילית]]<ref>{{הערה|1=זאת בניגוד למטוס ה-F-16 שהיה המטוס הראשון בעולם בעל יציבות סטאטית נינוחה או אדישה </ref>}} - המשמעות היא שהמטוס בנוי כגוף אווירודינמי לא יציב ולכן נמצא בכל רגע נתון "על סף אובדן שליטה", והשליטה במטוס נשמרת באמצעות מערכות המחשב וה[[טוס-על-חוט]].
 
===מערכת טיסה===
שורה 67:
מוט ההיגוי ("סטיק") ממוקם בין רגליו של הטייס, בעוד שהמצערת (המשמשת לשליטה בדחף המנוע), ממוקמת בצד השמאל של תא הטייס. מוט ההיגוי והמצערת של המיראז' תוכננו בתצורת "ידיים-על-מצערת-וסטיק" (מאנגלית:"hands-on-throttle-and-stick" או ב[[ראשי תיבות]]: HOTAS). הרעיון מאחורי תצורה זו היא מיקום כל הכפתורים החיוניים לשליטה במטוס בעת קרב, על גבי המצערת ומוט ההיגוי, במטרה לאפשר לטייס שליטה מיטבית במטוס מבלי שהוא צריך להזיז את ידיו מהמצערת ומוט ההיגוי - שהם שתי יחידות הבקרה אשר שולטות בתמרון המטוס ולכן החשובות ביותר בעת קרב.
 
הטייס יושב על [[מושב מפלט]] מדגם SEMB Mark 10 מטיפוס "0-0"<ref>{{הערה|1=כלומר מושב מפלט המאפשר הפלטה של הטייס כאשר המטוס עומד על הקרקע (גובה אפס-מהירות אפס).</ref>}}, המבוסס על מושב המפלט דגם 10 של חברת [[מרטין בייקר]] הבריטית. תא הטייס עצמו קטן יחסית אך חופת תא הטייס מאפשרת ראות טובה לכל הכיוון, למעט לאחור.
 
במדומה למטוסי קרב מודרניים אחרים, המטוס מצויד במערכת [[תצוגה עילית]] המציגה את נתוני הטיסה, ונתוני קרב נוספים, והוא מצויד ב[[מכ"ם]] מדגם VMC 180 בחרטום המטוס.
שורה 74:
בדומה למטוסי המיראז' הקודמים, גם מטוס המיראז' 2000 מצויד בזוג תותחים פנימיים מסוג דאפה 554, בקוטר 30 מ"מ, הממוקמים בתחתית כונסי האוויר, משני צידי המטוס. בשלב מאוחר יותר הוחלפו התותחים בתותחי GIAT 30-550 F4, גם הם בקוטר 30 מ"מ. המטוס נושא 125 פגזים לכל תותח.
 
המיראז' 2000 מסוגל לשאת חימוש במשקל כולל של 6.3 טונות על 9 נקודות נשיאה - 2 תחת כל כנף ו-5 נוספות תחת הגוף. החימוש החיצוני כולל [[טיל אוויר-אוויר|טילי אוויר אוויר]] מסוג [[מאטרה סופר 530]], [[AIM-9 סיידווינדר]], [[מאטרה מג'יק]] (או כל טיל "תואם-סיידווינדר"<ref>{{הערה|1=בכדי לאפשר למטוסים לשאת בקלות מגוון רחב של טילי אוויר-אוויר קצרי טווח, תוכננו טילי אוויר-אוויר קצרי טווח רבים בעולם כך שניתן יהיה לשאת אותם על מנשאים שתוכננו לנשיאת טיל סיידווינדר, בלא כל הסבות מיוחדות. גם טילי [[פיתון (טיל)|השפריר והפיתון]], מתוצרת ישראל, הם "תואמי סיידווינדר".</ref>}} אחר), והחל בדגם 2000C של המטוס, גם את טיל ה-[[מיקה (טיל)|MICA]] המתקדם, וכן מגוון פרטי חימוש נוספים למגוון משימות, דוגמת טילי [[AGM-65 מאבריק]], פצצות ועוד.
 
דגם 2000N של המטוס מסוגל לשאת גם [[נשק גרעיני|כלי נשק גרעיניים]] ומצויד במערכות אוויוניקה מתקדמות. מטוסים מדגם זה משרתים בכוחות ההרתעה הגרעינית של צרפת, ומחליף את מטוסי המיראז' 4. דגם זה לא נמכר למדינות אחרות, אך הוא שימש לפיתוח דגם קונוונציונאלי של המטוס, המסומן 2000D.{{כ}}
שורה 83:
הפעילות המבצעית הבאה של מטוסי המיראז' 2000 הייתה במסגרת הפעילות האווירית של ה[[או"ם]] ושל [[נאט"ו]] במהלך המלחמה בבלקן. פעילות המטוסים היוותה נדבך משמעותי מהפעילות האווירית במלחמה, ואחד מהם אף הופל כתוצאה מפגיעת [[טיל נ"מ]], במהלך מבצע [[כוח מכוון]] ב-[[1995]].
 
באוקטובר [[1996]], חלה הסלמה נוספת ב[[הסכסוך האגאי|סכסוך האגאי]] בין יוון לטורקיה, הפעם סביב סוגיות האי [[אימיה-קארדאק]]. ב-8 באוקטובר הפיל מטוס מיראז' 2000 [[יוון|יווני]], במהלך קרב אוויר, [[מטוס קרב]] [[טורקיה|טורקי]] מדגם [[F-16|F-16D]] בטיל מאטרה [[R550 מג'יק]], מעל ה[[ים האגאי]]. הטייס הטורקי נהרג, בזמן שהנווט הצליח להיפלט מהמטוס וניצל על ידי כוחות הצלה יוונים. הייתה זו ההפלה הראשונה בעולם של מטוס מסוג F-16 בקרב אוויר, ובכלל<ref>{{הערה|1=[http://www.highbeam.com/doc/1P2-4362620.html Chicago Sun-Times:] Turkish F-16 jet crashes after Greek interception</ref>}}.
 
בשנת [[1999]] נטלו מטוסי מיראז' 2000 של [[חיל האוויר ההודי]] חלק פעיל ב[[מלחמת קרגיל]]. המטוסים הוכיחו את עצמם לכל אורך הקרבות, והשתתפו בכ-240 משימות תקיפה, בהן הטילו כ-55 טון חימוש. המטוסים נודעו בקלות האחזקה שלהם ובזמינות המבצעית הגבוהה שלהם.