כלוביס הראשון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של 80.178.26.201 (שיחה) לעריכה האחרונה של אביהו
OfekBot (שיחה | תרומות)
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה
שורה 4:
כלוביס ירש את אביו, [[כילדריק הראשון]] בשנת [[481]] כמלך הפרנקים הסאלים. הפרנקים הסאלים והפרנקים ה[[ריפוריאנים]], שכנו מאז אמצע [[המאה השלישית]] ממזרח לשפך ה[[ריין]], ונחשבו אותה עת לאחד ה[[שבטים גרמאנים|שבטים הגרמאנים]] החלשים. הפרנקים לא פלשו עמוק לתוך שטחי האימפריה הרומית, כפי שעשו קודם לכן שבטים גרמאנים אחרים כמו ה[[ונדלים]], ה[[לומברדים]], ה[[ויזיגותים]]. הם נותרו צמודים לנחלותיהם המקוריות וחדרו מעט דרומה עד נהר הסום.
 
אחרי הכתרתו למלך התעמת כלוביס, בסיועו של קרובו וידידו [[ראגניחאר]],<ref>{{הערה|1=אורה לימור, יצחק חן, '''ראשיתה של אירופה: מערב אירופה בימי הביניים המוקדמים''', האוניברסיטה הפתוחה, כרך 2</ref>}} בשנת [[486]] עם [[סיאגריוס]], המושל (דוקס) [[האימפריה הרומית|הרומי]] האחרון בחלקה הצפוני של [[גאליה]], ששלט בשטח דרומית ומזרחית מ[[סואסון]] עד נהר ה[[לואר (נהר)|לואר]].
 
אחרי ניצחונו כרת כלוביס ברית עם ה[[אוסטרוגותים]] באמצעות נישואי אחותו, אָוּדוֹפְלֵדָה, למלכם, [[תאודוריד הראשון]]. לאחר מכן, פנה כלוביס להלחם ב[[תורינגים]] ממזרח לממלכתו ([[491]]) וכרת ברית גם עם ה[[בורגונדים]] באמצעות נישואיו בשנת [[493]] ל[[קלותילדה]] אחייניתו של [[גונדבאד]] מלך הבורגונדים. קלותילדה ה[[נצרות קתולית|קתולית]] קיבלה מכלוביס אישור לטבול את בנם כקתולי, ועודדה את כלוביס להמיר את דתו בעצמו. עובדה זו עזרה לו לקבל את סיועה של הכנסייה במאבקיו.
שורה 18:
בשנת [[507]] פתח כלוביס במסע כנגד [[אלאריק השני]] מלך הוויזיגותים, ששלטו אז בשטחי [[אקוויטניה]]. במאבק עם הוויזיגותים, זכה כלוביס לסיוע מצד ה[[ארמוריקה|ארמוריקנים]], תושבי אקוויטניה ולעידוד מצד ה[[קיסרי ביזנטיון|קיסר הביזנטי]] [[אנסטסיוס הראשון (קיסר)|אנסטסיוס הראשון]], ששאף לפגוע בכוחו של [[תיאודוריק הגדול]] מלך האוסטרוגותים באמצעות חיסול בן בריתו. כלוביס חצה את הלואר והצליח להביס ולהרוג את אלאריק בקרב ווגלדנסיס (ווּאלה של היום). הוויזיגותים המבוהלים נמלטו דרומה ל[[חצי האי הפירינאי]], (עליו שלטו עד ל-711 כאשר נכבשו על ידי הערבים), והפרנקים השתלטו על ממלכת הוויזיגותים עד לפירנאים ולנהר הרון. כאן, מנעו כוחותיו של תיאודוריק הגדול מכלוביס להגיע לחופי הים התיכון ולכבוש את [[ארל]] ו[[פרובנס]].
 
פעולה חשובה של כלוביס באותה עת הייתה המסע השיטתי שלו, אחרי ניצחונו בווגלדנסיס,<ref>{{הערה|1=כך לפי גרגוריוס מטור. המקורות בנושא זה נוצרו בתקופה מאוחרת יותר והם רוויים בהטיות תעמולתיות המנסות לתאר מלכים אלו כחוטאים, בוגדים או פחדנים. לפי סברות אחרות, ההשתלטות על ממלכות הפרנקים התבצעה בשלב מוקדם הרבה יותר, זמן לא רב אחרי שהשתלט כלוביס על שטחי סיאגריוס ב-[[486]].</ref>}} לחסל את כל השליטים ומלכי המשנה (reguli) הפרנקים. כך פעל לחיסול ממלכתם של זיגיברט ובנו כלותריוס ב[[קלן]], הורה לכרות את ראשם של כרריק (Chraric) ובנו מטונגרס, את רגנקאירה, ואחריו ריקאירה וריגנומיר מקמבראי.
 
אחרי ניצחונו זה ביצע כלוביס צעד נוסף בעל חשיבות לעתיד כאשר קבע את בירתו ב[[פריז]] וייסד בה מנזר על שם [[פטרוס]] ו[[פאולוס]], במקום בו שוכן היום [[הפנתיאון בפריז|בניין הפנתיאון]]. כלוביס הוכיח כאן כי יכולתו כשליט לא הייתה פחותה מכשרונו ככובש. מבסיסו בפריס חילק כלוביס את המדינה למחוזות, שבעיר הבירה שנקבעה להם מונה שליח מטעמו (comites) מבין האריסטוקרטיה הגרמאנית או הפרנקית. כלוביס הביא בנוסף להעלאתו של החוק הגרמאני הסאלי ([[החוק הסאלי|לקס סאליקה]]) על הכתב, וערך בו שינויים והתאמות לתנאי החיים החדשים. כלוביס גם ניסה, זמן קצר לפני מותו, לערוך רפורמה במבנה הכנסייתי. הוא קרא לכינוס [[הקונציל הראשון של אורליאן|קונציל]] (ויעוד) של הבישופים הגאלים ב[[אורלאן]], כשמגמת הרפורמה היא חיזוק הקשרים שבין השלטון החילוני לדתי בשטחי שלטונו.