קרב כיוס (201 לפנה"ס) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה
OfekBot (שיחה | תרומות)
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה
שורה 28:
 
==מניין הכוחות והרכבם==
הצי של פיליפוס מנה 53 אוניות ספונות, מספר לא ידוע של אוניות בלתי-ספונות ([[המיוליה|המיוליות]] ו[[טריאמיוליה|טריאמיוליות]]), ו-150 [[למבוס|למבוי]] ו[[פריסטיס]]. החלק האחר של ציו, אותן אוניות שלא הספיק להכשירן ללחימה, נותר בנמל סאמוס. צי הברית מנה 65 אוניות ספונות, תשע טריאמיוליות ושלוש תלת-חתריות.<ref>{{הערה|1='''אונייה ספונה''' (kataphraktos) היה בתקופה הנדונה כינוייה של אונייה [[רב-חתרית]] הגדולה מ[[תלת-חתרית]], בעלת סיפון רצוף מעל ראשי החותרים וחיפויים צדדיים קבועים להגנתם. הסיפון והחיפויים, שנקרעו בהם פתחי אוורור, גוננו על החותרים מפגיעת קלעים וחצים כשהאוניות הסתערו זו לעבר זו לפני יצירת המגע ביניהן ומפני חיילי האויב כשהאוניות נאחזו האחת ביריבתה והחיילים שעל סיפוניהן נלחמו בקרב פנים-אל-פנים. '''אונייה בלתי-ספונה''' (aphraktos) היה הכינוי של תלת-חתריות וספינות מלחמה קטנות ממנה (המיוליות וטריימיוליות), בעלות סיפון רצוף אך עם חיפויים צדדיים ארעיים עשויים עור להגנת החותרים. '''המיוליה''' (hemiolia) - דו-טורית קלה ומהירה, אחד וחצי-חתרית. '''טריאמיוליה''' (triemiolia) - תלת-טורית מהירה, שניים וחצי-חתרית. '''למבוס''' (lembos) - דו-טורית מהירה וזריזה, בעלת 50 חותרים. מוצאה בחופי [[איליריה]], שם שימשה לשוד ימי. '''פריסטיס''' (pristis) - ספינת משוטים מלחמתית קלה ומהירה, דומה ללמבוס.</ref>}}
 
==מהלך הקרב==
שורה 44:
[[קובץ:Chios_NASA_satellite_image.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תצלום לוויין של האי כיוס. זירת הקרב הייתה בינו לבין היבשת (מימין).]]
[[פוליביוס]], ההיסטוריון היווני בן [[המאה ה-2 לפנה"ס]], שהוא המקור העיקרי לידיעותינו על הקרב, אינו מתאר בפרטים את הלחימה באגף הימני, אלא מונה ארבעה מקרים הראויים לציון מיוחד בשל נדירותם. מקורותיו היו רודיים, ועל כן נעדר יחס הולם בין דבריו המפורטים על לחימת הרודים לבין תיאורו הכללי את לחימת אוניות אטאלוס ופיליפוס.
* אטאלוס תקף ראשון, וכל האוניות ששטו סמוך לו החרו אחריו. אונייתו, שגודלה אינו מוזכר אך נקראת "מלכותית", תקפה שמונה-חתרית מקדונית, ניגחה אותה בכוח רב מתחת למים והצליחה להטביעה חרף הלחימה העזה של חיילי-הצי שעל סיפונה.<ref>{{הערה|1= על פי רוב נדרשו מספר מהלומות ניגוח, חוזרות ונשנות, כדי "להטביע" אונייה, ומכאן יובן תפקידם של חיילי הצי. מהלומות הניגוח לא הטביעו את האונייה המותקפת במובן הרגיל של המילה. מאחר שהאוניות היו עשויות עץ ולא נשאו מטען כלשהו, הן התמלאו מים אך הוסיפו לצוף ולא שקעו למצולות. מטרת איל הניגוח לא הייתה לפעור חור בדופן האונייה, אלא לערער את אחיזת לוחות הדופן. המים חדרו פנימה דרך הסדקים שניבעו בין הלוחות. לאחר הקרב היה נהוג לגרור את האוניות "הטבועות", והיכולת לעשות זאת ללא הפרעה הייתה מסימניו של הצד המנצח. </ref>}}
 
* אוניית הדגל של פיליפוס, עשר-חתרית בפיקודו של הנאוארכוס דמוקראטס, נפלה לידי האויב באופן חריג ומפתיע. היא ניגחה המיוליה שחצתה את דרכה, אך עוצמת המהלומה הייתה כה רבה, שאיל הניגוח נתקע בה מבלי יכולת להיחלץ. אוניית הדגל, שההמיוליה תלויה על איל הניגוח שלה, נותרה משותקת תנועה וחסרת-אונים. שתי חמש-חתריות מציו של אטאלוס ניצלו את שעת הכושר, ניגחו בה משני צדדיה והטביעו אותה. בין הנספים היה גם דמוקראטס עצמו.
שורה 59:
תיאורו של פוליביוס את הלחימה באגף השמאלי מזמן לנו תיאור מפורט ויחיד במינו של תמרון ה[[דייקפלוס]]. תנועת תקיפה זו נחשבה ליעילה ביותר בלוחמה הימית באותה תקופה, ובוצעה על ידי אוניות מהירות תנועה ותמרון, הערוכות בשורה חזיתית. מטרת האוניות התוקפות הייתה לפרוץ (diekplein) בעד שורת אוניות האויב, לשבור את משוטיהן תוך כדי ההבקעה ועל ידי כך לשתק את תנועתן. לאחר מכן לחוג לאחור, ולהנחית מהלומות ניגוח קטלניות על האוניות הפגועות וחסרות היכולת לנוע. הצי הרודי, שנמנה עם הטובים שבציי המלחמה בעת העתיקה, הצטיין בתמרוני ניגוח ולא בלוחמת סיפונים, ובקרב אל מול השייטת המקדונית השתמש כדרכו בטקטיקת הדייקפלוס. וכך מספר פוליביוס:
 
:"אלמלא פיזרו המקדונים את הלמבוי שלהם בין האוניות הספונות, היה הקרב מוכרע על נקלה ותוך זמן קצר. אך אשר קרה, אותן ספינות סיכלו את פעולת הרודים בדרכים שונות. כשהתפרק מערך הקרב לאחר ההתנגחות הראשונה, התערבבו הכול זה בזה, ולכן לא יכלו (הרודים) לבצע דייקפלוס ואף לא לסובב את אוניותיהם (לאחור), למעשה נבצר מהם לחלוטין להשתמש בטקטיקות בהן הצטיינו, משום שהלמבוי תקפו פעם את המשוטים - כדי להפריע לחותרים - פעם, כשחגו לאחור, את החרטום, ופעם את הירכתיים, כדי להפריע לקברניטים ולמשוטי (ההגה) שלהם. אולם בהתקפות חרטום-אל-חרטום השתמשו הרודים בתחבולה: הם השקיעו את חרטומי אוניותיהם, וכך ספגו את מהלומות הניגוח מעל המים, בעוד מהלומותיהם שלהם הונחתו מתחת המים והסבו נזק חסר תקנה. אך הם השתמשו בצורת התקפה זו לעתים רחוקות בלבד, משום שנמנעו על פי רוב ממלחמת מגע (בין אונייה לאונייה) שקשה להשתחרר ממנה, כי המקדונים שעל הסיפונים נלחמו בעוז בקרבות מגע אלה. על פי רוב ביצעו דייקפלוס, שברו את משוטים אוניות האויב והוציאו אותן מכלל שימוש, אחר כך חגו לאחור וניגחו פעם את ירכתיהן של אלה ופעם את דופנן של אחרות; ובעוד אוניות האויב סבות, תקפו והטביעו חלק מהן והסבו נזק לאחרות. ואומנם, על ידי אופן לחימה זה פגעו במספר רב של אוניות אויב."<ref>{{הערה|1=Polybius, 16.4.8-15.</ref>}}
 
פוליביוס מוסיף ומספר, כי את החלק המזהיר ביותר בקרב עם האגף השמאלי נטלו שלוש חמש-חתריות רודיות. אחת מהן ניגחה אוניית אויב, אלא שמעוצמת הניגוח או שמא כתוצאה מתמרון לקוי נעקר איל הניגוח ונשאר תקוע באונייה המקדונית. האונייה שנוגחה טבעה מיד על אנשיה. מים החלו להציף את האונייה התוקפת דרך הפרצה הפעורה בחרטומה והיא כותרה על ידי אוניות האויב. תאופיליסקוס, הנאוארכוס הרודי, חש לעזרתה עם שלוש חמש-חתריות, אך לא יכול היה להציל את האונייה, כי התמלאה מים. הוא ניגח שתיים מאוניות האויב וגבר על החיילים שעל סיפוניהן, אך הוקף גם הוא על ידי למבוי ואוניות נוספות. תאופיליסקוס נלחם בגבורה, נפצע שלוש פעמים, ולמרות שאיבד את מרבית אנשיו הצליח להציל את האונייה.