קרב כיוס (201 לפנה"ס) – הבדלי גרסאות

הצי של פיליפוס מנה 53 אוניות ספונות, מספר לא ידוע של אוניות בלתי-ספונות ([[המיוליה|המיוליות]] ו[[טריאמיוליה|טריאמיוליות]]), ו-150 [[למבוס|למבוי]] ו[[פריסטיס]]. החלק האחר של ציו, אותן אוניות שלא הספיק להכשירן ללחימה, נותר בנמל סאמוס. צי הברית מנה 65 אוניות ספונות, תשע טריאמיוליות ושלוש תלת-חתריות.<ref>{{הערה|1='''אונייה ספונה''' (kataphraktos) היה בתקופה הנדונה כינוייה של אונייה [[רב-חתרית]] הגדולה מ[[תלת-חתרית]], בעלת סיפון רצוף מעל ראשי החותרים וחיפויים צדדיים קבועים להגנתם. הסיפון והחיפויים, שנקרעו בהם פתחי אוורור, גוננו על החותרים מפגיעת קלעים וחצים כשהאוניות הסתערו זו לעבר זו לפני יצירת המגע ביניהן ומפני חיילי האויב כשהאוניות נאחזו האחת ביריבתה והחיילים שעל סיפוניהן נלחמו בקרב פנים-אל-פנים. '''אונייה בלתי-ספונה''' (aphraktos) היה הכינוי של תלת-חתריות וספינות מלחמה קטנות ממנה (המיוליות וטריימיוליות), בעלות סיפון רצוף אך עם חיפויים צדדיים ארעיים עשויים עור להגנת החותרים. '''המיוליה''' (hemiolia) - דו-טורית קלה ומהירה, אחד וחצי-חתרית. '''טריאמיוליה''' (triemiolia) - תלת-טורית מהירה, שניים וחצי-חתרית. '''למבוס''' (lembos) - דו-טורית מהירה וזריזה, בעלת 50 חותרים. מוצאה בחופי [[איליריה]], שם שימשה לשוד ימי. '''פריסטיס''' (pristis) - ספינת משוטים מלחמתית קלה ומהירה, דומה ללמבוס.</ref>}}

* אטאלוס תקף ראשון, וכל האוניות ששטו סמוך לו החרו אחריו. אונייתו, שגודלה אינו מוזכר אך נקראת "מלכותית", תקפה שמונה-חתרית מקדונית, ניגחה אותה בכוח רב מתחת למים והצליחה להטביעה חרף הלחימה העזה של חיילי-הצי שעל סיפונה.<ref>{{הערה|1= על פי רוב נדרשו מספר מהלומות ניגוח, חוזרות ונשנות, כדי "להטביע" אונייה, ומכאן יובן תפקידם של חיילי הצי. מהלומות הניגוח לא הטביעו את האונייה המותקפת במובן הרגיל של המילה. מאחר שהאוניות היו עשויות עץ ולא נשאו מטען כלשהו, הן התמלאו מים אך הוסיפו לצוף ולא שקעו למצולות. מטרת איל הניגוח לא הייתה לפעור חור בדופן האונייה, אלא לערער את אחיזת לוחות הדופן. המים חדרו פנימה דרך הסדקים שניבעו בין הלוחות. לאחר הקרב היה נהוג לגרור את האוניות "הטבועות", והיכולת לעשות זאת ללא הפרעה הייתה מסימניו של הצד המנצח. </ref>}}

:"אלמלא פיזרו המקדונים את הלמבוי שלהם בין האוניות הספונות, היה הקרב מוכרע על נקלה ותוך זמן קצר. אך אשר קרה, אותן ספינות סיכלו את פעולת הרודים בדרכים שונות. כשהתפרק מערך הקרב לאחר ההתנגחות הראשונה, התערבבו הכול זה בזה, ולכן לא יכלו (הרודים) לבצע דייקפלוס ואף לא לסובב את אוניותיהם (לאחור), למעשה נבצר מהם לחלוטין להשתמש בטקטיקות בהן הצטיינו, משום שהלמבוי תקפו פעם את המשוטים - כדי להפריע לחותרים - פעם, כשחגו לאחור, את החרטום, ופעם את הירכתיים, כדי להפריע לקברניטים ולמשוטי (ההגה) שלהם. אולם בהתקפות חרטום-אל-חרטום השתמשו הרודים בתחבולה: הם השקיעו את חרטומי אוניותיהם, וכך ספגו את מהלומות הניגוח מעל המים, בעוד מהלומותיהם שלהם הונחתו מתחת המים והסבו נזק חסר תקנה. אך הם השתמשו בצורת התקפה זו לעתים רחוקות בלבד, משום שנמנעו על פי רוב ממלחמת מגע (בין אונייה לאונייה) שקשה להשתחרר ממנה, כי המקדונים שעל הסיפונים נלחמו בעוז בקרבות מגע אלה. על פי רוב ביצעו דייקפלוס, שברו את משוטים אוניות האויב והוציאו אותן מכלל שימוש, אחר כך חגו לאחור וניגחו פעם את ירכתיהן של אלה ופעם את דופנן של אחרות; ובעוד אוניות האויב סבות, תקפו והטביעו חלק מהן והסבו נזק לאחרות. ואומנם, על ידי אופן לחימה זה פגעו במספר רב של אוניות אויב."<ref>{{הערה|1=Polybius, 16.4.8-15.</ref>}}