דיר אל-קמר – הבדלי גרסאות

[[יצחק בן צבי]] בספרו '''שאר ישוב'''‏‏<ref>{{הערה|1=‏חלק ב' עמוד 99.‏</ref>}} מצטט [[שו"ת]] משנת [[1600]] המדבר על עבודת האדמה בשנת ה[[שמיטה]] ליהודים הגרים סמוך ל[[צידון]], ומסיק שבאותה תקופה כבר חיו יהודים באזור. הוא גם מביא תשובה של ר' מרדכי גלנטי משנת [[ה'תקל"ז]] ([[1777]]) המדברת על יהודי שחי ונקבר באזור.

עדות משנת [[1822]] מספרת‏‏<ref>{{הערה|1=[http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/alilot/damesek.htm ‏מתוך מאמר של י' ריבלין באתר דעת]‏</ref>}}: {{ציטוט|תוכן=כי יש בעיר שבע משפחות יהודיות, המתגוררות שם זה שלוש מאות שנה.}}

כאמור לעיל, ההתיישבות היהודית בהר הלבנון נסמכה על יחסי ידידות בין הדרוזים לבין היהודים. לאחר הטבח שבוצע בעיר בשנת [[1860]] החלו הדרוזים נוטשים את דיר אל קמר ואיתם עזבו גם יהודי דיר אל קמר את העיירה והכפרים הסמוכים לה. יהודי דיר אל קמר עברו ל[[בירות]], [[צידון]] ו[[עאליי]]. ב-[[1928]] ביקר במקום [[יצחק בן צבי]], לימים [[נשיא המדינה|נשיאה]] השני של [[מדינת ישראל]]‏‏<ref>{{הערה|1=‏מובא בספרו, שאר ישוב חלק ב' עמודים 107-114.‏</ref>}} וראה את [[בית הכנסת דיר אל-קמר|בית הכנסת שבמקום]]. וב[[שנות השבעים]] של [[המאה העשרים]] עוד כינו חלק מתושבי העיירה אזור מסוים בשם 'חארת אל יהוד' כלומר שכונת היהודים. סמוך לשכונה זאת הצביעו התושבים על מבנה ששימש, לדבריהם, כ[[בית כנסת]]. בתקופת [[מלחמת לבנון]] תעד ה[[צלם (מקצוע)|צלם]] [[מיכה בר-עם]] ב[[מצלמה|מצלמתו]] את היהודיה האחרונה שהתגוררה בדיר אל קמר, הגברת הנרייט סידי, אשר באותה העת הייתה כבת שבעים וחמש.

בספר איטלקי‏‏<ref>{{הערה|1=‏P.G.B. Da Mondovi, concernante le compendia delle vita del Padre Tomaso da Calangiano di Sardegna, Marsiglia, Gennaro, 1850/. הציטוט מובא ב"שאר ישוב" מאת יצחק בן צבי. חלק ב' עמוד 103.‏</ref>}}, מסופר על [[עלילת דם]] שהתרחשה בדיר אל קמר בשנת [[ה'תר"ז]] ([[1847]])‏‏<ref>{{הערה|1=‏מובא גם במאמר של פרופ' [[יוסף יואל ריבלין]] [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/alilot/damesek.htm באתר דעת]‏</ref>}}.