ייזהר הקונה – הבדלי גרסאות

'''"ייזהר הקונה"''' ([[לטינית]]: '''Caveat emptor''') הוא ביטוי שמקורו ב[[לטינית]] המתאר [[דוקטרינה]] [[משפטים|משפטית]] ב[[דיני חיובים]], המקובלת ב[[המשפט המקובל|משפט המקובל]], אשר לפיה ב[[חוזה מכר]] על כל צד לדאוג לענייניו, ועל הקונה לבדוק את הממכר היטב, כאשר על המוכר לא חלה כל חובה לגלות לקונה על פגם בממכר, גם אם ידע המוכר כי הקונה פועל מתוך טעות <ref>{{הערה|1=פסק הדין המנחה במשפט האנגלי הוא Smith v Hughes (1871) L.R. 6 Q.B. 597; 40 L.J.Q.B. 221; 25 L.T. 329; 19 W.R. 1059 (D.C.), שבו קבע [[בית המשפט העליון האנגלי]] כי אין על המוכר להודיע לקונה על טעותו, כל עוד הטעות לא נגרמה ממעשי המוכר. לסקירה של ההתפתחות הפסיקתית במשפט האנגלי בנוגע לכלל ראו גם ע"א 838/75 '''ספקטור נ. צרפתי''' פ"ד לב (1) 231.</ref>}}.

דוקטרינת "ייזהר הקונה" קבעה כי בחוזה מכר לא יוכל הרוכש לקבל [[פיצוי]] מן המוכר בשל פגמים ברכוש שנרכש על ידו, אף אם פגמים אלו הביאו לכך שהממכר לא היה ראוי לשימוש. החריג היחיד לכלל היה במקרה שבו המוכר הסתיר את הפגם באופן אקטיבי. כלל נוקשה זה לא תאם את יחסי המסחר בשוק המודרני, ובתי המשפט באנגליה פעלו ליצור לו חריגים רבים נוספים, במיוחד באמצעות שימוש ב[[השתק]] ובמקרים בהם היו קיימים בין הצדדים יחסי אמון מיוחדים <ref>{{הערה|1=דליה אבן, contrahendo in Culpa, '''[[עיוני משפט]]''' א 328.</ref>}}.

סעיף 16 ל[[חוק המכר]], תשכ"ח-1968 קובע כי אם אי ההתאמה בממכר נבעה מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמירת החוזה, ולא גילה אותן לקונה, זכאי הקונה להסתמך עליהן (גם אם לא הודיע עליהן מיד לאחר הבדיקה, או שאי ההתאמה לא הייתה נסתרת, או על אף כל הסכמה נוגדת). סעיף דומה הוא סעיף 4 לחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973. [[בית המשפט העליון]] ראה בסעיפים אלו משום ביטול של כלל "ייזהר הקונה" בדיני המכר במשפט הישראלי <ref>{{הערה|1=וכן ראה [[זאב צלטנר]], '''חוק המכר, תשכ"ח - 1968''', סדרת פירוש לדיני החוזים בעריכת גד טדסקי, המכון למחקרי חקיקה ולמחקר השוואתי, הפקולטה למשפטים, ירושלים, תשל"ב, עמ' 91.</ref>}}.

:"עקרון היסוד עליו מושתתים דיני ניירות ערך, ובכלל זה חוק ניירות הערך הישראלי, הינו עקרון הגילוי הנאות. משמעו של עיקרון זה הוא מסירת מידע מלא אודות החברה... להבדיל ממכר רגיל, ניירות הערך הינם מצרך מסוג מיוחד בכך שהם תעודות אשר ערכן הריאלי (היינו ערך החברה שהן מייצגות תביעה כלפיה) אינו גלוי על פניהן (להבדיל משטר כסף, למשל); זאת בשעה שהנתונים בדבר הערך האמור מצויים בידי החברה ונגישים למנהליה ולבעלי השליטה בה... לפיכך, המירו דיני ניירות הערך את כלל המכר הבסיסי הידוע של caveat emptor ('יזהר הקונה') בפילוסופיה של גילוי מלא מצדה של החברה-המוכרת...".<ref>{{הערה|1=ע"א 5320/90 '''א.צ. ברנוביץ נכסים והשכרה בע"מ נ' רשות ניירות ערך''', פ"ד מו(2) 818.</ref>}}

* סעיף 18 לחוק הקובע כי ניתן לחייב בתקנות לתת שירות לצרכן לאחר מכירה, ובין היתר לקבוע באיזה תנאים יוחלף הממכר ללא תשלום. תקנות אלו פורסמו בשם "תקנות הגנת הצרכן - אחריות ושירות לאחר מכירה, התשס"ו - 2006"<ref>{{הערה|1=ק"ת תשס"ו, 501</ref>}}.