ויקיפדיה

קריית עיריית ירושלים – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
EmausBot (שיחה | תרומות)
בוטים
163,933 עריכות
מ בוט: מעביר קישורי בינויקי לויקינתונים - d:Q712136
OfekBot (שיחה | תרומות)
32,748 עריכות
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה
שורה 12:
 
===בניין העירייה בתקופה העות'מאנית===
עד אמצע [[המאה ה-19]] לא היה בירושלים גוף מוניציפלי עירוני. קודם לאמצע המאה ה-19, פעלה בעיר ירושלים רק "מג'אלי אל אדארה" - מועצה מנהלתית מחוזית - הדרגה השנייה של הממשל המקומי ה[[האימפריה העות'מאנית|עות'מאני]] (דרגה אחת מתחת למועצת הפלך - ה"מג'אלי עומומייה"). עבודות הבנייה בעיר נוהלו על יד מועצת הפלך ולרוב אף בהוראה ישירה של השלטון המרכזי העות'מאני. באמצע המאה ה-19 הוקמה בעיר, בהשפעת תפיסת השלטון המקומי ה[[צרפת]]ית ה"מג'אליס בלדיאת" - מועצת העיר. למעשה, עיריית ירושלים הייתה אחת העיריות הראשונות שקמו באימפריה העות'מאנית<ref>{{הערה|1=[[רות קרק]], '''פעילות עיריית ירושלים בסוף בתקופה העות'מאנית''', '''[[קתדרה (כתב עת)|קתדרה]]''' 6, דצמבר 1977, עמ' 74.</ref>}}. העירייה הוקמה בשנת [[1867]], ובראשה עמד [[רפדולו אסתריאדי אפנדי]], המתורגמן של [[מושל ירושלים]]. מועצת העיר התכנסה ב[[ארמון הגבירה טונשוק|בניין הסראיה]] (שנבנה בשנת [[1388]]), המצוי ברחוב עקבת א-תכייה, בסמוך לכניסה ל[[הר הבית]].
 
===יציאת בניין העירייה מחומות העיר העתיקה===
שורה 18:
עד אמצע המאה ה-19 התגוררו תושבי העיר ירושלים בתוך [[חומות העיר העתיקה]]. בעקבות ההקלות בחקיקה העות'מאנית, שנעשו בהשפעת מעצמות אירופה, החלה בשנות ה-60 של המאה ה-19 רכישת אדמות ובנייה מסיבית מחוץ לחומות העיר העתיקה. מבנה המגורים הראשון מחוץ לחומות היה ביתו של הקונסול ה[[הממלכה המאוחדת|בריטי]] [[ג'יימס פין]] באזור [[טלביה]], וב[[הר ציון]] נבנה באותה עת גם בית הספר ה[[נצרות פרוטסטנטית|פרוטסטנטי]] של ה[[בישוף]] גובאט, בשנת [[1856]]. במהלך עשור השנים שלאחר מכן נבנו מספר [[שכונה|שכונות]] [[יהודי]]ות: [[משכנות שאננים]], [[מחנה ישראל]] ו[[נחלת שבעה]]. בשנת [[1874]] החלה בניית [[מאה שערים]] ולאחריה השכונות נחלת צבי ([[1881]]), בית יוסף ([[1868]]), ו[[בתי פרלמן]] (1887). במקביל לשכונות היהודיות, נבנו גם שכונות [[אסלאם|מוסלמיות]] מצפון ל[[שער שכם]] ו[[שער הפרחים]]. אזור [[שער יפו]] הפך להיות המרכז המסחרי של העיר העתיקה, ובקרבתו נבנו [[בית מלון|בתי מלון]] ([[מלון פאסט]]), [[בנק]]ים ומבני [[מסחר]] רבים. אוכלוסיית העיר גדלה מכ-2,000 תושבים בראשית המאה ה-19 ל-45,000 תושבים בסופה.
 
התפתחות העיר, גידול שטחיה והגידול במספר תושביה הביאו את העירייה להרחיב את פעילותה. בניין הסראיה לא הספיק למשרדי העירייה, והיא עברה בשנת [[1896]] לבניין שנבנה לצורך זה בפינת הרחובות ממילא ו[[רחוב יפו|יפו]] <ref>{{הערה|1=שם, בעמ' 82.</ref>}}. במבנה העירייה, שהיה מול מלון פאסט, היו חנויות בקומתו הראשונה, ודירות מגורים בקומתו העליונה. רק קומה אחת שימשה את העירייה, ובה שכנו מועצת העיר, המחלקה הטכנית להנדסה ומחלקת הניקיון<ref>{{הערה|1=קרויאנקר, סיפור קריית עיריית ירושלים בעמ' 20.</ref>}}. מבנה זה שימש גם את השלטון [[המנדט הבריטי|המנדטורי]] עד הקמת בניין עירייה ייעודי בשנת [[1932]] - הוא [[בניין עיריית ירושלים ההיסטורי|בניין העירייה ההיסטורי]]. מבנה העירייה בפינת הרחובות ממילא ויפו שימש את העירייה זמן קצר נוסף וכונה Ex Municipal Offices. בשנת [[1946]] נרכש הבניין על ידי חאג' דאוד אברהם, לצורך הריסתו ובניית בניין מסחרי במקום. הבניין נהרס ב[[מלחמת העצמאות]].
 
===בניין העירייה בתקופת המנדט הבריטי===
שורה 40:
[[העלייה ההמונית|גלי העלייה הגדולים]] לאחר קום המדינה הביאו לגידול משמעותי באוכלוסיית העיר. בעוד שבשנת [[1948]] התגוררו בשטח ירושלים המערבית כ-80,000 תושבים, בשנת [[1963]] גדל מספר התושבים ל-180,000, והעירייה, אשר סיפקה שירותים לתושבים אלה, נאלצה לשכון במבנים רבים ברחבי העיר.
{{כיכר ספרא}}
כבר בשנת [[1950]] הוצאה תוכנית להקמת בניין עירייה מרכזי אשר יכיל את כל משרדי העירייה. ההצעה הייתה לבנות את הבניין בין הרחובות [[רחוב המלך ג'ורג' (ירושלים)|המלך ג'ורג']], שמואל הנגיד, בן יהודה ובארי - מגרש שנקרא "[[גן המנורה|מגרש שיבר]]" על שם הקבלן הערבי הנוצרי ג'ורג' שיבר, אשר חפר במקום בור על מנת לבנות בניין מסחרי (מלון למשפחת [[ירחמיאל אמדורסקי]]<ref>{{הערה|1=‏משה חננאל, '''הירושלמים - מסע בספר הטלפון המנדטורי 1946'''‏, ירושלים 2007, עמוד 352</ref>}}), ולא השלים את מלאכתו. מגרש זה, שהיה סמוך ל[[בית פרומין]] אשר היה עתיד לשמש את [[משכן הכנסת]], היה באזור מרכזי וריכוז מוסדות השלטון בעיר קסם ליוזמי ההצעה.
 
מאחר שלעירייה לא היו אמצעים למימון בניית מבנה זה, פנתה העירייה בשנת [[1950]] ליזמים שונים בהצעה הדומה להצעה שבעקבותיה הוקם בניין עיריית ירושלים ההיסטורי - העירייה תקים את המבנה במימון חיצוני ותשכיר את מחציתו לגוף המממן לתקופה ארוכה. במסגרת התוכנית הוצע להקים במגרש שיבר מרכז מסחרי גדול בהתאם לתוכנית מתאר שהכין האדריכל [[יוסף קלרוין]]. על פי התוכנית, המתחם המסחרי אמור היה לכלול אולם [[תיאטרון]] ו[[בניין משרדים]]. חברת [[פוקס המאה ה-20]] התעניינה בתוכנית והציעה כי במסגרת המתחם יוקם אולם [[קולנוע]] גדול. חברת פוקס הציעה לעירייה הלוואה בסך 150,000 לירות ארץ ישראליות לתקופה של 15 שנים, אשר יוחזרו ממס שעשועים שיוטל על כרטיסי ה[[קולנוע]] הנמכרים.
שורה 65:
בעקבות ביטול תוכנית מנספלד לבניית בניין העירייה ברחוב המלך ג'ורג', הכין בשנים [[1966]] - [[1967]] האדריכל [[אריה כהנא]], שעבד במחלקה לתכנון העיר בעיירת ירושלים, תוכנית לבניית בניין עירייה צפונית ל[[גן דניאל]] ובסמוך ל[[מגרש הרוסים]]. התוכנית התפרסמה באפריל [[1967]] וכללה שני שלבים - ובמסגרתה, בשלב הראשון הוצע לשפץ את [[בניין החברה התנ"כית]], [[בית ברגהיים]], [[בניין הזואולוגיה]] ו[[בניין הקונסוליה הצרפתית|בניין סיטון]] ולהרוס את [[בניין הבייגלמאכער]], וזאת על מנת לרכז את מבני העירייה בבניינים אלה במקום שיהיו פזורים ברחבי העיר.
 
בהמשך, בשלב השני של התוכנית, הוצע להרוס את [[בניין הזואולוגיה]], [[בית סיטון]], [[בניין אביחיל]], [[בניין הקונסוליה הרוסית]] ו[[היכל הגבורה]] ולבנות במקום מבנה מודרני ורחבה גדולה. התוכנית יצאה מנקודת הנחה ששימור בניינים היסטוריים במרכזה של הבירה מיותר לאור שוויים הרב של המגרשים, ולדברי התוכנית "אין להגזים בהתחשבות בסנטימנטים של ותיקי ירושלים, במיוחד לנוכח בניינים בעלי ערך אמנותי מוגבל כמו חלק ממבני מגרש הרוסים והבניינים הארמניים"<ref>{{הערה|1=קרויאנקר, סיפור קריית עיריית ירושלים, עמ' 59.</ref>}}.
 
בדיעבד, חלקים מהתוכנית התקבלו, אולם ההשקפות המודרניות של שימור בניינים היסטוריים הביאו לכך שרק חלקה הראשון של התוכנית בוצע לבסוף.
שורה 172:
===מימון הפרויקט===
[[תמונה:JerusalemMunicipalityP4190045.JPG|שמאל|ממוזער|250px|שער מגרש הרוסים. מבט מדרום לצפון]]
עלות הפרויקט שהוערכה בשנת [[1987]] בכ-69 מיליון דולרים, הייתה לבסוף 99 מיליון דולרים בשנת [[1991]]. התקציב התבסס על הלוואות שנלקחו ממספר בנקים, מימוש נכסי העירייה בהיקף של 30 מיליון דולרים, ותרומה של [[אדמונד ספרא]] בהיקף של 10 מיליון דולרים. ההבדל בין התקציב המתוכנן המקורי לתקציב הסופי נבע מההבדלים בין תוכנית ניב לתוכנית דיאמונד<ref>{{הערה|1=קרויאנקר, סיפור קריית עיריית ירושלים, עמ' 398.</ref>}}:
 
{| class="wikitable" border="1"
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/קריית_עיריית_ירושלים"