עמיר יפה – הבדלי גרסאות

בתום שירותו הסדיר חזר יפה לקיבוצו. הוא הדריך בתנועת [[המחנות העולים]], היה לרכז הבנייה בקיבוץ ובשנת [[1964]] נשא אשה. בשנת [[1966]], נענה לבקשת מפקדיו בצבא והתגייס לשירות קבע, בו שירת עד מותו. מפקדיו העריכו אותו כמפקד מקצועי ויסודי, הנותן דוגמה לחייליו ומודע לצורכיהם. יפה השתתף בקורס תותחנות טנקים בבריטניה ואחריו מונה למפקד פלוגה בגדוד 82 – גדוד טנקי השוט של [[חטיבה 7]]. פלוגתו השתתפה ב[[המלחמה על המים|מלחמה על המים]] בצפון ישראל.

 

 

במלחמת יום הכיפורים, פיקד יפה על גדוד הטנקים 198, אשר היה מאויש בחניכי קורס קציני שריון וקורס מפקדי טנקים של בית הספר לשריון. הוא לחם עם גדודו בחזית סיני במסגרת [[חטיבה 460]], שהשתייכה ל[[אוגדה 162]]. גדודו עבר דרך קרבות ארוכה – מקרבות היום הראשון למלחמה, דרך [[מתקפת הנגד של 8 באוקטובר]] בגזרה הצפונית של התעלה, [[מבצע אבירי לב|מערכת הצליחה]] של [[תעלת סואץ]], הלחימה ב[[אפריקה (מלחמת יום הכיפורים)|גדה המערבית של התעלה]] ועד ל[[קרב העיר סואץ]]. הגדוד הצטיין בלחימתו אולם סבל אבידות כבדות בנפש ובציוד. על לחימתו בראש הגדוד עוטר יפה לאחר המלחמה בעיטור העוז.

 

 

ב-3 במרץ 1977 ניספה עמיר יפה ב[[תאונת דרכים]] בדרכו לסיני, בן 37. הוא הניח אשה וארבעה ילדים.