ייאסו החמישי – הבדלי גרסאות

בשנת [[1907]] מנליק נתקף בשיתוק וחדל לתפקד כשליט בפועל של המדינה. בשארית כוחותיו הוא הכריז על איאסו, נכדו,<ref>{{הערה|1=ייאסו היה בנה של שווארגה, בתו הצעירה של מנליק.</ref>}} כיורשו.

מעט לפני החלטתו של סבו מנליק ייאסו התחתן עם רומן-וורק מנגשה, נכדתו של [[יוהנס הרביעי|הקיסר יוהנס]] ואחייניתה של [[טיטו בטול|הקיסרית טאיטו]] (אשת מנליק)<ref>{{הערה|1={{כ}}Marcus, Menelik II, p. 238 .{{כ}}</ref>}} אולם הנישואין לא צלחו ולאחר מספר שנים הוא נשא את סבלה-וונגל חיילו, נכדתו של מלך [[גוג'אם]] לשעבר ה[[נגוס]] [[תקלה היימנות (מלך גוג'אם)|תקלה היימנות]].

ייאסו עמד בפני [[דילמה]], להיות המייצג של הממסד שבנה מנליק, כמייצג של ה[[אליטה]] בממסד הקיים או לבנות מערכת פוליטית חדשה משל עצמו עם מינויים משלו ולהיות [[אבסולוטיזם פוליטי|שליט אבסולוטי]]. יש כל הזמן מאבק בין הריכוזיות לבין המגוון. ייאסו נמנע מלהכתיר את עצמו,<ref>{{הערה|1=כנראה משום שטקס ההכתרה היה נוצרי מובהק.</ref>}} אך בהעניקו לאביו ה[[מיכאל עלי|ראס מיכאל]] את התואר [[תוארי אצולה אתיופיים|נגוס]] ("מלך") ב-[[1914]], הכריז להלכה על היותו [[קיסר אתיופיה|קיסר]].<ref>{{הערה|1=לפי המסורת יכול כל בעל תואר להעניק תארים בדרגה אחת נמוכה משלו.</ref>}}

תוך כדי בניית הקואליציה הפריפריאלית הזו, ייאסו נזכר שהוא בן של מוסלמי. אביו, ראס מיכאל, היה ה[[אימאם]] מחמד עלי לפני שהתנצר.<ref>{{הערה|1=הקיסר [[יוהנס הרביעי]] היה [[סנדק#בנצרות|סנדקו]].</ref>}} ייאסו היה בקשר עם ה[[קונסול דיפלומטי|קונסול]] העות'מאני ודרכו עם ממשלת "[[הטורקים הצעירים]]" ב[[איסטנבול]]. משפרצה [[מלחמת העולם הראשונה]] בשנת 1914, הימר על ניצחון ה[[עות'מאנים]] כבעלי בריתם של ה[[גרמניה|גרמנים]] ה[[אוסטריה|אוסטרים]] וה[[הונגרים]] וקיבל מהם הבטחה כי לאחר ניצחונם יהיה שליטה של כל קרן אפריקה.

את שארית חייו בילה בבתי-כלא ובבריחות מהם עד שמת ב-1935.<ref>{{הערה|1=קרוב לוודאי שהומת עם תחילת הפלישה האיטלקית מחשש ש[[פאשיזם|הפאשיסטים]] ישחררוהו ויעשוהו קיסר מטעמם.</ref>}}