תוכנית מקלין – הבדלי גרסאות

למושל ירושלים מונה רונלד סטורס, אדם משכיל ורחב אופקים, שביקש לשים קץ להזנחה ולחוסר התכנון והאנרכיה, שאפיינו את ירושלים בתקופה העות'מאנית. זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד פרסם סטורס פקודות, צווים מנהליים ותקנות הנוגעים לבנייה בירושלים, דוגמת החובה לצפות בתים חדשים ב[[אבן ירושלמית|אבן]]. תקנה חשובה שהתייחסה לבנייה בקרבת העיר העתיקה קבעה כי: "שום אדם לא יהרוס, ישכלל, יחליף או יתקן תבנית כל בנין בירושלים או בסביבותיה, בתוך קוטר של 2,500 [[מטר]]ים מ[[שער שכם]], עד שיקבל רישיון בכתב מהמושל הצבאי"‏‏<ref>{{הערה|1=‏http://www.jerusalem.muni.il/jer_sys/publish/HtmlFiles/13029/results_pub_id=13292.html‏</ref>}}.

התוכנית ראתה בעיר העתיקה את המוקד האזורי, האדריכלי והרגשי של ירושלים כולה, אך לא הקנתה לה כל משמעות פונקציונלית. כל הדרכים, הרחובות והשבילים הובילו בתוכנית למרחב ירוק סביב החומות, כך שבין העיר העתיקה לעיר החדשה ממערב הפרידו שטחים פתוחים נטולי מבנים כלל. מרחב נוסף הושאר ממזרח ומצפון, לאורך [[נחל קדרון]], בין [[העיר העתיקה]] להר הזיתים ו[[הר הצופים]]. כל האזור שממערב לעיר העתיקה יועד לפיתוח כמעט ללא מגבלות, פרט לכך שהמבנים ייבנו לגובה נמוך מאד ("עד גובה העצים"), כדי להדגיש את הטופוגרפיה ואת קו הרקיע הטבעיים של ירושלים, וכדי לא להאפיל על העיר העתיקה.‏‏<ref>{{הערה|1=‏http://www.jerusalem.muni.il/jer_sys/publish/HtmlFiles/13029/results_pub_id=13165.html‏</ref>}} מקלין ראה בשיפור מערכת הרחובות משימת-על, ולכן יצר תשתית מוקפדת מאד של מערכת כבישים, שיובילו לאגן העיר העתיקה. במקביל מציעה תוכניתו מערכת [[כביש טבעת|כבישי טבעת]], שיגדירו את מרחב העיר, ויקשרו את אזורי המגורים עם השטחים הציבוריים.