|
==תולדות החברה==
===רעיון הקמת בית חרושת למלט===
בשנת [[1903]] [[העלייה הראשונה|עלה]] ל[[ארץ ישראל]] מ[[האימפריה הרוסית|רוסיה]] ה[[מהנדס]] [[נחום וילבושביץ]] (וילבוש), אחיה של [[מניה שוחט]]. הוא סייר בארץ כדי לבחון את אפשרויות הפיתוח בה. באותה תקופה לא היה בארץ ישראל [[מפעל]] לייצור מלט, והמלט [[ייבוא|יובא]] ממפעל קטן ב[[מצרים]]. וילבושביץ העריך שבעקבות הגידול בבנייה יגדל הביקוש למלט. הוא הציע להקים מפעל שתפוקתו תהיה 10,000 טון בשנה, והמליץ על הקמתו ב[[חיפה]], בגלל הקרבה ל[[נמל חיפה]], [[הרכבת החיג'אזית]] ומרבצי [[אבן גיר]] מתאימים בכרמל. [[מלחמתהתכנון העולםוהיישום הראשונה]]של דחתההקמת אתהמפעל מימושנשר תוכניותיוחיפה שלנמשכו וילבושביץ. בכ-[[1918]]20 הואשנה חזר לארץלמקטעים, נפגשעד עםאשר [[יהושעבשנת חנקין]]1923 וביקשהוקם ממנוהמפעל שירכוש שטחיהראשון [[קרקע]]מפעל מתאימיםנשר שנמצאו ליד הכפר הערבי [[יאג'ור]], שהיו שייכים ל[[משפחת ח'ורי]], שהתגוררה ב[[לבנוןחיפה]].
במקביל לפעילותו של וילבושביץ הוקם ב[[לונדון]] ה"סינדיקט לצמנט פורטלנד בארץ ישראל", שווילבושביץ לא נמנה עם מייסדיו. יוזם הסינדיקט היה [[בוריס גולדברג]], ומזכירו היה [[יצחק שניאורסון]]. ב-[[1920]] הגיע שניאורסון ביחד עם [[מהנדס]] [[בריטי]] לארץ ישראל, כדי לבחון מקום להקמת מפעל למלט. חנקין סיפר להם על השטח שעליו המליץ וילבושביץ. כדי למנוע את עליית מחירי הקרקע אמרו היזמים לבא כוח משפחת ח'ורי שהם רוצים לעשות [[קידוח]]י ניסיון בקרקע; המילה "מלט" לא הוזכרה. הבדיקה העלתה שאבן הגיר המתאימה ביותר נמצאה במרחק של 7.5 ק"מ מחיפה, ליד [[יאג'ור]], ו[[חרסית]] ניתן למצוא בשפע ליד [[נחל קישון]].{{הערה|שם=נשר1|'''המלט ויוצריו - נשר ביובלו''', מפעלי מלט פורטלנד ישראליים נשר, 1976, עמוד 16}}
בעקבות ההמלצה קנה בנובמבר [[1921]] [[יהושע חנקין]] באמצעות חברת [[הכשרת היישוב]] את האדמות ממשפחת ח'ורי ושילם מקדמה של 10,000 [[לירה מצרית|לירות מצריות]] על חשבון שטח בגודל של 19,000 דונם, מתוכם 3,000 דונם לייצור מלט. במקביל חיפשו חברי הסינדיקט מהנדס מומחה ושותפים נוספים למימון ההשקעה במפעל. הם פנו למהנדס [[הונגרי]] בשם [[בלה שפיגל]] וביקשו את חוות דעתו. שפיגל הגיע לארץ ישראל בקיץ [[1921]] לבדוק שוב את הר הכרמל ואת התנאים להקמת מפעל רווחי. ב-[[5 בספטמבר]] [[1921]] שלח לחברי הסינדיקט דו"ח חיובי. בחיפושיהם אחרי [[השקעה|משקיע]] הגיעו ל[[תעשיין]] היהודי-רוסי [[מיכאל פולק]]. פולק הגיע לארץ ישראל במאי [[1922]] ביחד עם שפיגל ובדק את השטח בנשר. הוא מצא שטח מתאים, אבל היה מודאג מ[[ביצה (סביבה טבעית)|ביצות]] הקישון וממחלת ה[[מלריה]] שפגעה בפועלים. פולק דאג לטפל במיגור הקדחת בעזרת צוות [[סניטר]]ים שבראשם עמד [[צבי סליטרניק]]. שפיגל גם המליץ על בניית שלוחת [[רכבת]] שתוביל אל בית החרושת. בשלב זה הוחלט על השלמת רכישת השטח. פולק נפגש עם חנקין כדי שימשיך את תהליך הרכישה, חזר ל[[אנגליה]], הצטרף במאי 1922 לסינדיקט וביוני הפך ליו"ר שלו. בארץ ישראל המשיך חנקין במשא ומתן עם משפחת ח'ורי. לאחר שהסתבר שיש בעיה ברישום הקרקע ב[[רישום זכויות במקרקעין בישראל|טאבו]], סוכמה על דעת כל הצדדים העברה מיידית של 3,000 דונם לחברת [[הכשרת היישוב]], 1,000 דונם על הר הכרמל ו-2,000 דונם במישור. השטח כלל מקום שנקרא "סלמיה" (באזור מחצבת נשר הישנה של היום), שבו היה [[חאן (מבנה)|חאן]] ששימש בעבר למגורי [[אריסות|אריס]]ים. ב-[[17 באוגוסט]] 1922 אישר [[בית המשפט המחוזי]] את ההסכם.
בנובמבר 1922 החלו מדידות בשטח. ב[[1922]] פרסמה ממשלת [[המנדט הבריטי|המנדט]] כי החברה הבריטית "חברת מלט פורטלנד נשר בע"מ" נרשמה בארץ ישראל.
פולק המשיך באנגליה במאמצי [[גיוס הון|גיוס ההון]] הנדרש להקמת המפעל. ב-[[16 במאי]] [[1923]] הודיע פולק שהצליח לגייס את כל ההון הדרוש מידידיו: הסכום שגויס היה 225,000 [[ליש"ט]]. הוא גייס את שפיגל לתפקיד מנהל "חברת מלט פורטלנד נשר", והודיע לו שיתחיל בעבודה ב-[[1 ביוני]]. את שניאורסון מינה פולק להיות המנהל המקומי של החברה בישראל.
===הקמת המפעל===
מיד עם כניסתו לתפקיד, הזמין שפיגל את הציוד הנדרש ממפעלים באירופה. את ה[[כבשן|כבשנים]] הניצבים הזמין מ[[רפובליקת ויימאר|גרמניה]], צעד שעורר את התנגדות פולק בשל היותה של גרמניה [[מדינת אויב]] לבריטניה. יתרת הציוד הוזמנה במדינות אירופה אחרות.{{הערה|'''המלט ויוצריו - נשר ביובלו''', מפעלי מלט פורטלנד ישראליים נשר, 1976, עמוד 29}} במקביל, בארץ ישראל התחיל שניאורסון בהקמת התשתית למפעל. בספטמבר 1923 התחילו עבודות הפיתוח הראשונות בסלמיה בשיפור שלושת מבני החאן. מבנה אחד שימש כמשרד טכני, ושני המבנים האחרים שימשו למגורי הפועלים.{{הערה|'''המלט ויוצריו - נשר ביובלו''', מפעלי מלט פורטלנד ישראליים נשר, 1976, עמוד 33}} עבודות [[ניקוז]] השטח וחפירת [[יסודות (בנייה)|יסודות]] המפעל ניתנה לקבוצת [[חלוציות|חלוצים]] מחיפה. החפירה הסתיימה ב-[[20 בפברואר]] [[1924]], ולאחר מכן התחילה יציקת היסודות של הבניין הראשי ובתי המלאכה, כאשר במקביל נחפרו [[תעלה|תעלות הניקוז]]. מספר הפועלים העוסקים בהקמת המפעל הגיע לכ-150. במהלך שנת 1924 נבנתה שלוחת [[מסילת רכבת|מסילת הרכבת]] המובילה למפעל והתחילה אספקת המכונות.
בחודש אוקטובר 1924 פרצה ה[[שביתה]] הראשונה של הפועלים, בגלל התנגדות הנהלת המפעל להקמת [[ועד עובדים|ועד]] לפועלי נשר ואי־הסכמתה לקביעת [[שכר מינימום]]. השביתה זכתה לתמיכתו של [[דוד בן-גוריון]], שהגיע לנשר ונשא נאום עידוד לפועלים. שביתה זו נפסקה לאחר יום בעקבות הסכמת ההנהלה להעלאת השכר והכרה [[דה פקטו]] בוועד. שביתה נוספת פרצה ב-[[5 בפברואר]] [[1925]], והסתיימה ב-[[26 בפברואר]], לאחר [[בוררות]] ופשרה בתיווך [[מועצת פועלי חיפה]].{{הערה|{{דבר|ז' דויד|קצרות|1925/06/19|00501}}}}{{הערה|שם=נשר2|'''המלט ויוצריו - נשר ביובלו''', מפעלי מלט פורטלנד ישראליים נשר, 1976, עמוד 48}} ב-[[18 באוקטובר]] [[1925]] הופעל הכבשן הראשון בבית החרושת.
מעת הקמתו עבדו במפעל נשר שליד חיפה פועלים יהודים לצד פועלים ערבים. בשנות ה-30 של המאה ה-20 ביקש הרב [[אברהם ישעיהו קרליץ]] לארגן חרם על המפעל בגלל עבודה בשבת והחתים רבנים על איסור להשתמש ב[[מלט]] של המפעל. הרבנים נסעו למפעל והציגו אזהרה למפעל שהם עומדים לפרסם את החרם. בעקבות זאת הבטיחה הנהלת המפעל שלא לעבוד ב[[שבת]]{{הערה|{{מעריב|יעקב הלפרן|מכתב גלוי לרבנים|1957/10/25|01402|||Ad}}}}.
===המשך פעילות החברה===
בבעקבות ביקוש גדול למלט שנוצר בעקבות גלי העליה הגדולים של [[שנות ה-50]] הקימה החברה את '''[[מפעל נשר רמלה]]'''.
בשנת [[1976]], לאחר שמונה שנים בהם התנהל משפט כנגד החברה על זיהום אויר, הסתיימה התקנת מסנני אבק בכל הכבשנים באתר אשר בעיר נשר{{הערה|{{דבר|עמוס כרמלי|נשק חדש למלחמה בזיהום|1976/07/16|01201}}}}. בשנת [[2001]] הודממו הכבשנים הרטובים, ייצור מלט ממשיך להתבצע במפעל בנשר כאשר את ה[[קלינקר]] שהינו מרכיב בייצור המלט מביאים לקו הייצור בנשר מהמפעל ברמלה, שם מיוצר הקלינקר ב[[כבשן]] יבש הצורך הרבה פחות אנרגיה ואינו מזהם את הסביבה כמו תהליך הייצור בכבשן הרטוב{{מקור}}.
בהמשך, בשנת [[1969]] רכשה חברת נשרהחברה את [[מפעל נשרהמלט הר'שמשון' טוב|מפעלאשר המלט בהרב[[הר טוב]], שלידליד [[בית שמש]], שיפצהאשר אותוהגיע לכדי פשיטת רגל עקב התנהלות לקויה, חברת נשר שדרגה את מהיסוד לטפחות והביאה אותו לכושר יצור מלא. <!-- באחד מהניסויים, שלכיום המפעל התגלהנקרא [[מערתמפעל אבשלוםנשר הר טוב]]. -->
<!-- באחד מהניסויים של המפעל התגלה [[מערת אבשלום]] -->כיום, המפעל ברמלה נמנה עם המפעלים הגדולים ביותר בעולם ליצור מלט{{מקור}}, ובישראל הוא נחשב ל[[מונופול]].{{הערה|1=[[גיא רולניק]], [[דהמרקר]] '''ומה עם חברות פרטיות''', 25 באפריל 2010, עמוד 3}}
מהיווסדה עד [[2006]] ייצרה חברת נשר למעלה מ- 130 מיליון [[קילוגרם|טון]] של מלט{{מקור}}, אשר שימשו לבנייתן של למעלה מ-4 מיליון דירות{{מקור}}.
|
