בני יהודה (מושבה) – הבדלי גרסאות

בשנת [[1886]] הוקמה המושבה על ידי אגודת "בני יהודה" שבה היו חברים יהודים [[דתיים|שומרי מצוות]] מ[[צפת]] ומ[[טבריה]]. חברי האגודה רכשו מתושבי הכפר [[בני יהודה (מושבה)|ביר א-שכום]]{{הערה|מכונה גם ביר א-שגום.}} אדמות בסיועו של [[לורנס אוליפנט]], במטרה להקים מושבה [[חקלאות|חקלאית]]. באחד משלבי הרחבת שטח היישוב, עמדו אנשי היישוב בתחרות מול רוכשים [[בהאיים]] אשר החזיקו בשטחים נוספים באזור. תושבי בני יהודה זכו בקדימות לרכישת 1390 הדונם, הסמוכים לגבול היישוב, מיידי הבעלים הערבי, ע"פ עיקרון משפטי בשם חוק המיצרין, לפיו קונה אשר אדמתו גובלת בחלקת השדה העומדת למכירה, זכאי לקדימות בקנייתה. חוק עות'מאני זה מקורו כבר ב[[תלמוד]] ומשם אומץ.{{הערה|שי רוזן -"התיישבות הבהאים בעמק הירדן", אוכלוסיות לא מוכרות ויישובים מיוחדים בישראל / אריאל 204-205.}}. באותה תקופה הקימו אנשי [[היישוב הישן]] בארץ ישראל גם את המושבות [[ראש פינה]], [[מוצא]] ו[[פתח תקווה]], אולם בני יהודה הייתה שונה מהן בכך שהייתה רחוקה הרבה יותר מערים קיימות. במהלך שנות קיומה קיבלה המושבה תמיכה מוגבלת מאוד מ[[הברון רוטשילד]], ומאוחר יותר גם מתנועת [[יק"א]], תנועת [[חובבי ציון]] הלונדונית (עד 1902), וחברת [[חברת עזרה של יהודי גרמניה|עזרה]] הגרמנית (החל מ-1902).

 

 

ב[[מאורעות תר"פ]] [[1920]] רצח שכן ערבי את פרומא אם משפחת ברנשטיין ואת אחד הבנים, ובעקבות כך עזב הבן שנותר שרגא את בני יהודה.{{הערה|{{חלל צה"ל|505502|משה ברנשטיין}}}}