האדם הסביר – הבדלי גרסאות

:"האדם הסביר אינו רק האדם היעיל. זהו גם האדם הצודק, ההוגן והמוסרי. זהו האדם הדואג לעצמו, לזולתו ולציבור, ואף כל אלה אינם משקפים את מלוא מורכבותו. עם זאת, האדם הסביר אינו האדם המושלם. זהו האדם המשקף את מורכבות חיינו, על מעלותיהם וחסרונותיהם"‏‏<ref>{{הערה|1=‏[http://elyon1.court.gov.il/files/94/040/056/A05/94056040.a05.htm ע"א 5604/94 '''חמד נ' מדינת ישראל'''], פ"ד נח(2) 498‏</ref>}}.

* ב[[דיני חוזים]], גמירות הדעת של הצדדים לכרות את החוזה נבחנת במבחן הנסיבות – האם האדם הסביר הבוחן את הנסיבות באופן חיצוני היה מגיע למסקנה כי הצדדים אכן גמרו בדעתם להתקשר בחוזה מחייב.<ref>{{הערה|1=ע"א 440/75 '''זנדבנק נ. דנציגר''', פ"ד ל(2), 260</ref>}}

בפסקי דין לגבי "קינטור" (התגרות באדם והבאתו לידי עשיית מעשה יוצא דופן)- פרט למקרים ספורים שבהם הכיר בית המשפט בטענת הקינטור, נצברת בפסיקת בית המשפט העליון רשימה הולכת ומתמשכת של התעללויות מכל סוג, ובכולם חוזר בית המשפט ומורה פעם אחר פעם כי האדם הסביר על כל חולשותיו ופגמיו לא היה עלול אפילו להיתקף באותה חמת זעם הנגמרת במותו של הקורבן.<ref>{{הערה|1=יורם שחר, '''האדם הסביר והמשפט הפלילי''', הפרקליט, ל"ט 78, עמ' 90-91</ref>}}.

אולם כשפונים למקרים בהם מוטלת אחריות פלילית על בסיס רשלנות משתנה לחלוטין דמותו של האדם הסביר- תכונותיו מוכתבות על פי הסטנדרטים שבית המשפט רוצה לאכוף- דוגמה לכך היא אדם שהשאיר מקרר נטוש בחצרו אשר גרם לשתי פעוטות לקפח את חייהן הואשם בגרימת מוות ברשלנות על אף ש"שורה ארוכה של אנשים ונשים סבירים ושומרי חוק לא היה צופה מראש שילדים ישחקו במקרר נטוש וימצאו את מותם" <ref>{{הערה|1=ע"פ 196/64 '''היעץ המשפטי נ' בש''', פ"ד י"ח[4] 568</ref>}} ואכן לאחר פסיקת בית המשפט חוקק חוק האוסר על נטישת מקרר בלא לעקור את דלתו<ref>{{הערה|1=חוק למניעת מפגעים (בטיחות מקררים), תשכ"ה-1965, סעיף 2- איסור על נטישת מקרר בלא לעקור את דלתו</ref>}} דוגמה זו מראה בבירור שבית המשפט הכתיב סטנדרט שמייצג לדעתו את האדם הסביר ולאחר מכן סטנדרט זה אכן חוקק.

פסק דין נוסף (העוסק בדין האזרחי, להבדיל מהמשפט הפלילי ממנו נתנו הדוגמאות עד כה) הוא פסק דין בו עסק בית המשפט העליון בערעור על תביעת פיצויים שהגישה נוסעת ברכב נגד נהג הרכב מכיוון שבעת הנהיגה נתקל הנהג בכלב שירד לפתע לכביש ובכדי למנוע פגיעה בכלב- הסיט הנתבע את מכונית ועלה על אי תנועה וכתוצאה מכך נפגעה התובעת. בית המשפט קבע כי הסתת המכונית היא "פעולה אינסטנקטיבית" אך למרות זאת פסק כי הנתבע היה רשלן משום ש"גם בתנאי דחק חייב נהג לפעול באותו אופן בו שבו נהג סביר היה נוהג במקומו... יש ותגובה אינסטנקטיבית היא סבירה בנסיבות המקרה, ויש ותגובה אינסטקטיבית אינה סבירה בנסיבות המקרה"<ref>{{הערה|1=ע"א 732/77 '''יוסף נ' אדלר''' (פ"ד ל"ד[2] 414), השופט ברק, עמ' 415)</ref>}} כלומר, ישנן תגובות שעל אף שהן אינסטקטביות אל לו לאדם הסביר לעשותן<ref>{{הערה|1=הגדרה זו עוררה ביקורות, לדוגמה אצל שנרב נ' [http://woland.ph.biu.ac.il/?page_id=146 ריקנות האנליטי] עמ' 7</ref>}}.

בעקבות הבעיתיות שבמושג זה צוטט נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק כמי שחיווה פעם את דעתו ש"הגיע הזמן להרוג את האדם הסביר"<ref>{{הערה|1=ציטוט בעל פה מתוך: המשפט והאדם הסביר, '''מחשבות''' 63, מאי 1992 עמ' 52</ref>}}.