קרב מטמה – הבדלי גרסאות

גלאבט ומטמה שהיו ממוקמות על סחר התוואי בין נהר ה[[נילוס]] ל[[גונדר]] ([[עיר בירה|בירת]] אתיופיה [[1632]]-[[1855]]) שימשו את ה[[מהדיסטים]] כבסיסי פשיטה לאתיופיה. בתגובה הוכו המהדיסטים בראשות עות'מאן דיגנה בשנת [[1885]] על ידי [[ראס אלולה]] ב[[קרב כופית]].‏‏<ref>{{הערה|1=

Erlich, Haggai ethiopia & eritrea during the Scramble for Africa:a political biograpi of Ras‏‏ Alula and 1975-1897,pp 68 .</ref>}}

כמה שנים מאוחר יותר, ה[[נגוס]] של [[גוג'אם]], [[תקלה היימנות, מלך גוג'אם|תקלה היימנות]], ([[ואסל]] של הקיסר יוהנס), תקף את המהדיסטים במטמה בחודש [[ינואר]] [[1887]], ובזז את העיירה. בתגובה, ניהלו המהדיסטים בראשות [[אבו אינגה]], מסע צבאי ממטמה לאתיופיה כשמטרתם העיירה [[גונדר]]. תקלה היימנות נלחם נגדם ב[[סאר ווחה]], אך הובס<ref>{{הערה|1=Bahru Zewde (2001). A History of Modern Ethiopia (second ed.). Oxford: James Currey</ref>}}. המהדיסטים המשיכו והגיעו עד לגונדר, בזזו את [[כנסייה|כנסייותיה]], העלו אותן באש ולקחו תושבים רבים לשמש כ[[עבד]]ים.

למרות "חילולה" של העיר ההיסטורית, הקיסר יוהנס היה מוטרד יותר מה[[איטלקים]] בצפון שהחלו לחדור מ[[מאסאווה]] לרמת [[אריתריאה]], והתכוון לצאת בהתקפה נגד [[מנליק השני|מנליק]] (בזמנו, [[נגוס]] (מלך) [[שוואה]]) בשל חשדות ל[[מרד]]. הוא רצה לצאת נגד מנליק, אולם ה[[כמורה]] וה[[קצין (צבא)|קצינים]] הבכירים לחצו עליו לטפל קודם באיום המהדיסטי. בסופו של דבר, הוא קיבל את עצתם, ועל פי אלקה למלם: "אם אחזור, אלחם נגד שוואה מאוחר יותר כאשר אשוב. ואם אמות במטמה בידי הפראים אני אהיה לגן עדן"<ref>{{הערה|1=Erlich, Haggai (1996). Ras Alula and the Scramble for Africa. Lawrenceville: Red Sea</ref>}}.

בסוף [[ינואר]] [[1889]], גייס יוהנס [[צבא]] ענק של 20,000 חיילים ב[[חיל פרשים|חיל הפרשים]] ו-130,000 חיילים ב[[חיל רגלים|חיל הרגלים]]<ref>{{הערה|1=למעשה מטרת הגיוס הייתה להילחם באיטלקים ואולם בעקבות הפלישה המהדיסטית הופנה כלפי המהדיסטים הסודאנים</ref>}}., ב[[דמביה]]. הסודאנים להם היה צבא בן 85,000 חיילים, התבצרו ב[[גלאבאט]], והקיפו את העיר עם [[זאריבה]] ענק ([[מחסום הפרדה|מחסום]] עשוי בשילוב שיחי כוב, בדומה לחוטים עוקצניים).

ב-[[8 במרץ]] [[1889]] הגיע צבא אתיופיה לטווח ראיית גאלאבט, אולם ההתקפה החלה רק למחרת. אחייניו של הקיסר פיקדו על האגפים, [[ראס היילה מרים גוגסה]] פיקד על האגף השמאלי ו[[ראס מנגשה]] על הימני<ref>{{הערה|1=Erlich, ''Ras Alula'', p. 134</ref>}}. האתיופים הצליחו לחדור את הזאריבה, וכן, על ידי ריכוז התקפה נגד חלק מההגנה הצליחו לפרוץ דרך קווי המהדיסטים לתוך העיר. המגינים סבלו הפסדים כבדים ועמדו בפני התמוטטות מוחלטת, כאשר באופן בלתי צפוי התחולל מפנה בקרב לטובתם.

הקיסר יוהנס, אשר הוביל את הצבא הקדמי נפגע מ[[כדור (תחמושת)|כדור]] בכתף ו[[פצוע קל|נפצע קל]], אבל כדור שני פגע בחזהו ופצע אותו אנושות. הוא נלקח לאוהלו ומת באותה לילה. לפני מותו, ציווה על האצילים להכיר בבנו, ראס מנגשה, כיורשו<ref>{{הערה|1=Erlich (''Ras Alula'', p. 134) , [[חגי ארליך]] מציין שעד הכרזתו של יוהנס לפני מותו ראס מנגשה היה מוכר בתור אחיינו, ולא בנו</ref>}}. ה[[רוח הגייסות|מוראל]] של האתיופים נפגע בעקבות מותו של הקיסר והמהדיסטים הצליחו לפזר את הצבא האתיופי ולנצח בקרב.

לדברי [[דוד ל. לואיס]], המהדיסטים לא היו מודעים למותו של הקיסר עד ש{{ציטוטון|צחנת גופת הקיסר הנרקבת במהירות התריעה מרגל והסודאנים שכמעט הפסידו יצאו ברעם גדול מתוך הזאריבה שלהם ופיזרו את האתיופים המדוכאים כמו זרזירים}}. כמה ימים לאחר מכן (ב- [[12 במרץ]]) המפקד המהדיסטי, [[זאקי טומאל]] השיג את ה[[ראס]]ים [[ראס אלולה|אלולה]] ומנגשה ואת כוחותיהם ליד [[נחל אטברה]], התפתח קרב על הגופה, ובמהלכו נפלו בין היתר הראס [[אראיה דמצו]] (דודו של הקיסר). המהדיסטים כרתו את ראשו של יוהנס ושלחוהו כפרס לבירת ה[[ח'ליפה]] [[אומדורמן]]<ref>{{הערה|1=Erlich, ''Ras Alula'', p. 135f</ref>}}.

מותו של הקיסר גרמה למהומה [[פוליטיקה|פוליטית]] באתיופיה. למרות שיוהנס ציווה על ערש דוי שבנו ראס מנגשה יהיה יורשו, והתחנן ל[[ראס אלולה]] ו[[אציל]]ים אחרים לתמוך בו, הוכרז בתוך כמה שבועות יריבו לכתר [[מנליק השני]] ברחבי אתיופיה כקיסר החדש<ref>{{הערה|1= Henze, Paul B. (2000). Layers of Time, A History of Ethiopia. New York: Palgrave</ref>}}.

עבור המהדיסטים התוצאות היו קשות.הם אמנם ניצחו בקרב, אך רבים מחייליהם הטובים נפלו בקרב. הח'ליפה החליט להפסיק את פעולות האיבה נגד אתיופיה והסכסוך הצטמצם לפשיטות גבול קטנות<ref>{{הערה|1=Churchill Winston, ''The river war'' (London, Eyre and Spottiswoode, 1952) p. 83</ref>}}.