קשרי פטרון-קליינט ברומא העתיקה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: מעביר קישורי בינויקי לויקינתונים - d:q1568958 |
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה |
||
שורה 1:
'''קשרי פטרון קליינט ברומא העתיקה''' [מ[[לטינית]]: '''קליינטים''' (clietes), '''פטרון''' (patronus)], או '''פטרונואז' וקליינטלה''', היו מערכת חברתית נפוצה ויסודית ב[[רומא העתיקה]]. מערכת זו התבססה על קשר בין בני [[מעמד]]ות שונים בחברה הרומית והיא הייתה בעלת השפעה רבה על חיי ה[[חברה]], ה[[פוליטיקה]], ה[[כלכלה]] ויחסי החוץ של המדינה הרומית לאורך רוב תקופות [[המלוכה הרומית]], [[הרפובליקה הרומית]] ו[[הקיסרות הרומית]]. ה[[היסטוריון]] [[צבי יעבץ]] מדגיש את חשיבותה של מערכת זו והשפעתה תוך שהוא מכנה אותה "התופעה החברתית הבסיסית ביותר" בחברה הרומית.
קשר הקליינטלה היה מבוסס על הצורך של הקליינטים בהגנה וחסות, כלכלית, משפטית וחברתית ועל הצורך של הפטרון בתמיכה פוליטית, ביוקרה ומעמד שהאצילה עליו הקליינטלה שלו. הקליינט היה רומאי, לא בהכרח בן השכבות הנמוכות, שנזדקק לסוג של תמיכה מצד אדם עשיר או מכובד יותר. בתמורה לעזרה זו, ה"חסד" (beneficium), היה הקליינט מחויב לפטרון, העניק לו שירותים (officium) ותמך בו, הן בחייו הפרטיים והן בחייו הפוליטיים.
חסות הפטרונים כללה, בין השאר, הגנה משפטית ואף פיזית לקליינטים שלהם. התמורה שהם קיבלו מהקליינטים הקיפה מספר רב של תחומים בחייהם; בין השאר הקליינט הצטרף לפטרונו בעיתות מלחמה והפגין כלפיו כבוד בפומבי. לגודל הקליינטלה הייתה חשיבות רבה לפטרונים, השפעתם הפוליטית ויוקרתם החברתית הושפעה ישירות ממספר הקליינטים שהיו להם.
ההיסטוריון [[תאודור מומזן]] מתאר את הקליינטים כחלק בלתי נפרד מהיחידה הבסיסית של החברה הרומית, בית האב. הוא מגדיר אותם כ"בני חורין תחת חסותם של בני העדה" ומתאר אותם כחוג של אנשים חופשיים בתוך בית האב, התלוי בדעותיו של ראש הבית, אך נבדל הן מהעבדים, והן מחברי המשפחה שווי הזכויות.{{הערה|[[תאודור מומסן]], '''[[דברי ימי רומא]]''', כרכים א וב; תרגום על ידי [[דוד קלעי]], [[צבי ויסלבסקי]] ו[[צבי רודי]], תל אביב, מסדה, תשכ"א, כרך א, עמ' 42.}}
קשרי פטרון-קליינט לא היו מבוססים על החוק הרומי, לפחות בחלקם הגדול ויסודם היה בחובת הנאמנות ההדדית בין שני הצדדים.
סוג מסוים של קשרי פטרון וקליינט, נוקשה יותר, בעל תוקף חוקי, התקיים בין [[עבדות|עבדים]] משוחררים לאדוניהם לשעבר. לפי מומזן היה הפטרון יכול לקחת את רכוש עבדו לשעבר, חלקו או כולו, להחזירו לעבדות ואף להוציאו להורג. יחד עם זאת לפטרון עדיין הייתה חובה מוסרית להגן ולשמור על עבדו המשוחרר, ולרוב הוא לא הפגין כלפיו את אותו יחס נוקשה שהפגין כלפי עבדיו.
מקור הקליינטלה והפטרונואז' אינו ברור, אולם הוא היה קיים עוד מימי המלוכה הרומית ומהתקופות הקדומות ביותר של קיומה של רומא.
במשבר החברתי-מדיני של המאה ה-3 ברומי איבד מוסד הפטרון את חשיבותו.
|