ועידת לונדון לכלכלה – הבדלי גרסאות

'''ועידת לונדון לכלכלה''' הייתה [[כנס]] [[כלכלה|כלכלי]] שנערך ביוני [[1933]] בהשתתפות נציגים מ-66 מדינות. מטרת הוועידה, שנערכה ב[[המוזיאון לגאולוגיה (לונדון)|מוזיאון לגאולוגיה]] של [[לונדון]], הייתה להתמודד עם [[השפל הגדול]], לחדש את ה[[מסחר]] הבינלאומי, ולייצב את שוקי [[מטבע חוץ|המטבע]] הבינלאומיים. למרות זאת, שידר [[נשיא ארצות הברית]], [[פרנקלין דלאנו רוזוולט]], ש[[נופש|נפש]] אז על [[יאכטה]] בצפון [[האוקיינוס השקט]], הודעה אלחוטית ללונדון, שבה גינה את הוועידה בשל ניסיונה לייצב את המטבעות, ובאופן עקיף הכריז כי [[ארצות הברית]] לא תשתתף בדיונים.<ref>{{הערה|1=Baily, Thomas A.; & Kennedy, David M. (1994). The American Pageant (10th ed.). D.C. Heath and Company. ISBN 0-669-33892-3.</ref><ref>}}{{הערה|1=[http://www.time.com/time/magazine/article/0,9171,789364-1,00.html London Economic Conference - TIME<!-- Bot generated title -->]</ref>}}

האירופאים האמינו ש"ההסדר אמור להקל על העולם",<ref>{{הערה|1=League of Nations, ''Draft Annotated Agenda'', Official Number: C.48.M.18 (Conference M.E.1) II (Geneva: League of nations, 1933) 7-9; ''Foreign Relations of the United States'', 1933 I (Washington: Government Printing Office, 1950) 453, 462-6.</ref>}} בעוד שמומחים אמריקנים כדוגמת [[סנטור]] [[ויליאם אדגר בורה|בורה]] (William Edgar Borah) טענו ש"מקורן האמיתי של הצרות בעולם הוא במלחמה, ובהתעקשותה של אירופה להתחמש בנשק רב, והניהול הכושל של ה[[כסף (יסוד)|כסף]]", לפי כך, הוא לא היה מוכן לדחות, להפחית או לבטל את תשלום החובות "ושאירופה תמשיך בתוכנית שגרמה בפועל לעולם לשקוע לתוך התנאים הכלכליים הנוכחיים".<ref>{{הערה|1=The World Economic Conference, Herbert Samuel, ''International Affairs (Royal Institute of International Affairs'' 1931-1939), Vol. 12, No. 4. (Jul., 1933) 445.</ref>}}

התקווה שארצות הברית תמשיך בהצמדה ל[[תקן הזהב]] נמוגה במהירות כאשר הנשיא רוזוולט הכריז, יום לאחר שנכנס לתפקידו, על [[חוק החירום הבנקאי]] (Emergency Banking Act ) של [[1933]] ואסר על יצוא זהב, באמצעות [[צו#צו נשיאותי|צו נשיאותי]] מספר 6102, ובכך ביטל רשמית את ההצמדה לבסיס הזהב בארצות הברית. מאוחר יותר, במאי הוא אישר את [[חוק ההסדר החקלאי]] (Agricultural Adjustment Act) של [[אלמר תומאס]] (Elmer Thomas), חקיקה ש"דרשה מהנשיא להתמיד במדיניות של [[אינפלציה]] באמצעות הדפסת שטרות כסף".<ref>{{הערה|1=Roosevelt’s 1933 Monetary Experiment, Elmus Wicker, ''The Journal of American History'', Vol. 57, No. 4. (Mar., 1971) 867.</ref>}}

ההצהרה של רוזוולט במהלך נאום ההשבעה שלו ב-1933: "אני לא אחסוך כל מאמץ לשקם את המסחר העולמי באמצעות הסתגלות הכלכלה הבינלאומית, אבל מצב החירום בבית אינו יכול להמתין להישג זה" ייצגה איתות ברור לנציגים בוועידה שהוא יתנגד לתכנונים של מדינות זרות להחיות את הכלכלה הבינלאומית.<ref>{{הערה|1=Roosevelt: America's Strategist, M. A. Fitzsimons, ''The Review of Politics'', Vol. 7, No. 3. (Jul., 1945), 283.</ref>}}

[[קורדל הול]], [[מזכיר המדינה]] בממשלו של רוזוולט עמד בראש המשלחת האמריקנית לוועידה. הנשיא הורה להול שלא להשתתף בדיונים בנושא ייצוב המטבע. עם זאת, במועד שבו נערך הוועידה שינה הנשיא רוזוולט את דעתו לגבי מניפולציה של המטבע על מנת להעלות מחירים, והנחה את מומחי הבנקאות האמריקנים אוליבר ספראג (Oliver Sprague) ו[[ג'יימס פול ורבורג|ג'יימס ורבורג]] לנהל משא ומתן על ייצוב המטבע עם עמיתיהם הצרפתים והבריטים.<ref>{{הערה|1=The Ordeal of Cordell Hull, Julius W. Pratt, ''The Review of Politics'', Vol. 28, No. 1. (Jan., 1966) 83.</ref>}}

בשל חששותיו שהבריטים והצרפתים ינסו לווסת את שערי החליפין של המטבעות שלהם, דחה הנשיא רוזוולט ב-[[17 ביוני]] את ההסכם אליו הגיעו נציגיו עם עמיתיהם הבריטים והצרפתים למרות התחנונים של נציגיו וטענותיהם שהתוכנית היא רק אמצעי זמני ושיש בה סעיפים רבים שיאפשרו נסיגה ממנה.<ref>{{הערה|1=Roosevelt's Monetary Diplomacy in 1933, Jeannette P. Nichols, ''The American Historical Review'', Vol. 56, No. 2. (Jan., 1951), 313.</ref>}}

מבקרי ההחלטה בטוחים כי שיקולים [[לאומיות|לאומיים]] שיחקו תפקיד חשוב בהחלטה של רוזוולט לדחות את ההסכם, ובעקיפין היא גרמה להתמוטטות הוועידה.<ref>{{הערה|1=The London Monetary and Economic Conference of 1933: A Public Goods Analysis, Rodney J. Morrison, ''American Journal of Economics and Sociology'', Vol. 52, No. 3. (Jul., 1993), pp. 312, 314.</ref>}}