רשיד רידא – הבדלי גרסאות

רידא כונה בפי רבים "דוברו של [[מוחמד עבדה]]", אותו פגש כשהאחרון היה בגלות ב[[ביירות]]. בשנים 1884-5 הוא נחשף לראשונה ל"אל-ערוה אל-ות'קה" ("הקשר האמיץ"), כתב העת של [[ג'מאל א-דין אל-אפגאני]] ומוחמד עבדה. בשנת 1897 הוא עזב את סוריה על מנת לשתף פעולה עם עבדה ב[[קהיר]], ובשנה שלאחר מכן הם ייסדו את "אל-מנאר", שבועון שלימים הפך לירחון שכלל פרשנות על פי ה[[קוראן]] וכן דברי תמיכה ב[[מוחמד אבן עבד אל-והאב]]<ref name{{הערה|שם="EncycIslmp.597"/>}}. רידא עבד באל-מנאר עד מותו בשנת 1935.

בדומה לקודמיו, רידא התמקד בחולשה היחסית של החברות המוסלמיות אל מול הקולוניאליזם המערבי, הוא האשים את ה[[סופיות|סופים]] בהפרזות, חיקוי עיוור של העבר על ידי ה"תקליד" והקיפאון של אנשי ה[[עולמא]]. לדעתו, אחד מסימני הכישלון היה חוסר ההתקדמות במדע ובטכנולוגיה. הוא קבע כי ניתן לטפל בליקויים אלה על ידי חזרה למה שהוא ראה כ"עקרונות האמיתיים של האסלאם - [[סלפיה]], עקרונות המבקשים לחדש את האסלאם בצורה הקרובה לזו שהייתה קיימת בימיו של מוחמד. אסלאם שהיה טהור מהשפעות המערב, אף על פי שניתן לפרשו על ידי [[אג'תהאד]] כדי להתאים למציאות המודרנית.<ref name{{הערה|שם="Glasse">|1=Glasse, Cyril, ''The New Encyclopedia of Islam'', Altamira Press, 2001, p.384</ref>}} זה לבדו יכול להציל מוסלמים מנחיתות מול המעצמות הקולוניאליות.<ref name{{הערה|שם="Sivan">|1=Emmanuel Sivan, ''Radical Islam: Medieval Theology and Modern Politics'', enl. Ed. (New Have: Yale University Press, 1990), p.101</ref>}}

על פי ה[[תאולוגיה]], רעיונותיו הרפורמיסטיים, כמו אלה של עבדה, היו מבוססים על הטענה כי ה[[שריעה]] מורכבת מפולחן, עבאדה (عبادة),וקשרים בין-אישיים, מעאמלאת (معاملات). יש לתאם בין מצוות "בין האדם לחברו" לאתיקה האסלאמית, אך ישנן נקודות ספציפיות בהן ייתכן כי יש להיערך מחדש ולשנותם בהתאם לתנאים, בחברות שהשתנו.<ref name{{הערה|שם="EncycIslmp.597"/>}}</blockquote> רידא תבע להתיר את האג'תהאד אך ורק בדינים העוסקים ביחסים שבין אדם לחברו (מעאמלאת).

נאמר עליו שהוא היה "אחד החוקרים המשפיעים ביותר על משפטנים של הדור שלו" וכי הוא "תלמידו הבולט ביותר של [[מוחמד עבדה]]"<ref name{{הערה|שם="EncycIslmp.597">|1=''Encyclopedia of Islam and the Muslim World'', Thompson Gale (2004), p.597</ref>}}.