ויקיפדיה

הינומה – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
OfekBot (שיחה | תרומות)
32,748 עריכות
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה
שורה 7:
 
==ביהדות==
מקור ה[[מנהג]] במקרא, כאשר בשעת נישואיה ל[[יצחק]] התכסתה [[רבקה]] בהינומה: "וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס" <ref>{{הערה|1=בראשית כ"ד סה</ref>}}.
 
לפי המנהג האשכנזי,<ref>{{הערה|1=רמ"א אבה"ע לא ב</ref>}} לפני החופה החתן הולך אל הכלה, כשהוא מלווה בשושביניו, ומכסה את ראשה ופניה בהינומה. בחלק מהחתונות, בהן בני הזוג צועדים לחופה יחד, הם נעצרים צעד לפני החופה ועורכים שם את טקס כיסוי ההינומה. במנהג הספרדים, יש שלא נהגו בו כלל.
 
יש שהקפידו שההינומה תהיה עבה, כך שלא יוכלו לראות את פני הכלה. אך על פי רוב אין מקפידים בכך היום.
שורה 16:
:במשנה (כתובות טו ע"ב) מוזכר המנהג שכלה בתולה הייתה יוצאת בהינומה וראשה פרוע. בגמרא (שם יז ע"ב) שואלים "מאי הינומא?" ומסביר ר' יוחנן: "קריתא דמנמנה בה כלתא". רש"י שם מפרש: "קריתא – צעיף על ראשה משורבב על עיניה, כמו שעושין במקומינו, ופעמים שמתנמנמת בתוכו מתוך שאין עיניה מגולין, ולכך נקרא הינומא, על שם תנומה".
 
מקור השם, על פי תפארת ישראל למשניות:<ref>{{הערה|1= כתובות ב א </ref>}} "הומענאס בלשון יוון הוא צעיף (שלייער) לכסות עינים וחז"ל הסיגו המלה וסרסיהו כפי הנאות בלשון קודש, דעל ידי שעיניה מכוסים היא מתנמנמת תחתיו".
 
ב[[יידיש]] נקראת ההינומה דֶעק טוּךְ.
 
הסיבות למנהג הכיסוי בהינומה - יש שאומרים שמניחים ההינומה על פני הכלה משום [[צניעות (יהדות)|צניעות]]. יש אומרים שההינומה היא בקשת ידה של הכלה להינשא, ויש שאף נוהגים כי החתן מבקש אז מהכלה להינשא לו והיא מביעה את הסכמתה. כך על פי הנאמר במדרש:<ref>{{הערה|1=רבה ויקרא ט ו</ref>}}
:אמר רבי יוחנן: למדתך תורה דרך ארץ, שאין חתן נכנס לחופה אלא אם כן נותנת לו כלה רשות. הדא הוא דכתיב:<ref>{{הערה|1=שיר השירים ד</ref>}} יבוא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו, ואחר כך – באתי לגני אחותי כלה.
 
כלה [[גירושים|גרושה]] המתחתנת בשנית, גם אם החתן רווק, אין פורסים על פניה הינומה <ref>{{הערה|1=חלקת מחוקק אהע"ז סי' נה ס"ק ז </ref>}}
ויש שאומרים שמניחים משום צניעות, אבל המנהג לדעה זו שאחרים מניחים ההינומה ולא החתן
 
יש נוהגים בעת הנחת ההינומה לברך את הכלה בברכה: "אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה"<ref>{{הערה|1=בראשית כ"ד ס</ref>}}. יש מקומות בהם ההורים או הסבים, מברכים את הברכה המסורתית<ref>{{הערה|1=במדבר ו' כד</ref>}} יְבָרֶכְךָ אֲדֹנָי וְיִשְׁמְרֶךָ, יָאֵר אֲדֹנָי פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ, יִשָּׂא אֲדֹנָי פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.
יש מקומות בהם מיד לאחר הכיסוי בהינומה, זורקים האורחים זרעונים לעבר החתן והכלה.
 
ב[[יהדות גאורגיה]] נוהגים שהכלה תלבש לראשה הינומה לבנה כשמוסיפים לה עטרה בדגם של [[פרח]]ים בצבעים שונים, עשויים [[שעווה]] וחוטי [[מתכת]] - "גווירגוויני" שאותה מכינה תופרת מיוחדת, ובנות משפחה וידידות נהגו לשאול אותה זו מזו.
 
ב[[ג'רבה]] נהגו כי הכלה יהיה על פניה סודר או מסוה מפני הצניעות<ref>{{הערה|1=ברית כהונה אה"ע מערכת קו"ף אות ה </ref>}}.
 
בספר "בית חדש"<ref>{{הערה|1=ב"ח על הטור אהע"ז ס"א, ד"ה ונראה</ref>}} מופיע שמנהגם הוא שעוד בשחרית מכסין את ראשה של הכלה בסודר וזו היא ההינומה המשמשת כחופה.
 
==ראו גם==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/הינומה"