פגניות – הבדלי גרסאות

▲המשיכה לדתות הטרום-נוצריות נמשכה גם [[רומנטיקה|בתקופה הרומנטית]] שהדגישה שיבה למסורות אותנטיות וחזרה אל הטבע. בתקופה זו התגבר העניין [[פולקלור|בפולקלור]], אגדות עמים, מיתוסים עתיקים ופולחנים קדומים. כמו כן, נוסדו אגודות לחקר הפולקלור, המאגיה, ומנהגי דת וכישוף פגניים עתיקים. ציירים כגון [[דנטה גבריאל רוזטי]], [[ויליאם הולמן האנט]] ו[[ג'ון ויליאם ווטרהאוס]] תיארו ביצירותיהם מגוון סצינות מיתולוגיות ופולקלוריסטיות. גם [[מוזיקה קלאסית|במוזיקה הקלאסית]] ניסו יוצרים להתחקות אחר מסורות פגניות, ולבטא את הקשר שלהן לטבע המשתנה. דוגמה ליצירה כזאת היא "[[פולחן האביב]]" של [[סטרווינסקי]], המתארת טקס הקרבת קורבנות לכבוד בוא האביב והאופרות של ואגנר שנסובות סביב [[המיתולוגיה הנורדית]].

▲אף שהתרבות הפגנית נשכחה בחלקים גדולים של העולם, עדיין קיימות שאריות פגניות לא מעטות בתרבות העכשווית, במנהגים ובשפה. במיוחד ניכר רישומם של שמות אלים אף בתרבויות המונותיאסטיות השונות. שמות חודשים עבריים מסוימים כתמוז, אדר, כמו גם שמות גיבורים יהודיים כמו [[מרדכי היהודי|מרדכי]] (מורדוך), אסתר (אשתר) ועוד, הם למעשה שמות של אלים של אותה תקופה. יש שטענו שהשם "אלוהים" ברבים הוא שריד לתקופה הפגנית, אך זו למעשה תופעה לשונית של "[[ריבוי של כבוד]]" {{אנ|pluralis majestatis}}, ומתרחשת לאו דווקא ביחס לאלהות (לדוגמה: "אני הבעל'''ים''' של רכב זה")<ref>פירוש ה[[אבן עזרא]] על בראשית א׳ א׳: ''"אחר שמצאנו 'אלוה', ידענו כי 'אלהים' לשון רבים. ושורש זה – מדרך הלשון, כי כל לשון יש לו דרך כבוד... ובלשון הקודש – דרך כבוד לומר על הגדול לשון רבים, כמו אדונים ובעלים"''.<br />כמו כן בפירוש [[רש"י]] על בראשית כ׳ י״ג, וכן על בראשית ל״ה ז׳, שלשון [[מרות]] הוא בלשון רבים.</ref>. בשפה העברית מוטמעים שמות אלים רבים וביניהם: אל, שחר, שלם, מות, ים, בעל, רשף, עשרת, כושר, חורון, ענת, וסער, אך לפחות בחלקם ככל הנראה שם האל נבע מהמקור ה[[שפה אם|פרוטו־שמי]] לדבר שייחד אותו, ולא ששם הדבר נבע מכינוי האל{{הערה|1=כמו ב־"ים", או "אל" שמשמעותו היסודית היא כוח, לדוגמה בביטויים ''"יש/אין לאל ידו"''.}}.

▲מסורת שחוגגים עד היום היא [[חג המולד]]. הצבת [[עץ חג המולד]] מקורו במנהג פגאני שמסמל את החיים באמצע החורף.

▲[[תמונה:YSEE ritual.jpg|שמאל|ממוזער|250px|טקס שנתי של קבוצה פוליתאיסטית ביוון. יוני 2006.]]

▲במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 החלו להתארגן קבוצות שהתעניינו במנהגים פוליתאיסטיים לא רק מבחינה אמנותית או אינטלקטואלית, אלא גם מבחינה דתית. בתרבות [[העידן החדש]] קיימים זרמים [[נאו-פגניזם|נאו פגניים]] השואפים לחדש כמקדם מנהגים, מסורות ואמונות פגניות שאבדו מן העולם, ולהעניק להן פרשנויות מודרניות. בין הקבוצות הללו ניתן למנות את מסדר [[השחר המוזהב]], [[ויקה]], [[מסורת פרי]] ו[[האלה האם|דת האלה]]. הדתות הנאו פגניות מתאפיינות בדרך כלל בכמיהה לחזרה אל הכפר, הטבע, או אל הערכים הפוליתאיסטיים של יושבי הכפרים בתקופה הטרום-מונותאיסטית וכן בהעצמת הנשיות בהשראת הדתות הפגאניות, אשר בחלקן הגדול היו מטריאכליות.