שכר לימוד – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 78:
בראשית ימי מדינת ישראל, שכר הלימוד באוניברסיטה היווה רק חלק קטן מהכנסות המוסד, בין 5-10%, כאשר סטודנטים למדעי הטבע שילמו בנוסף לשכר הלימוד גם תשלום עבור מעבדות{{הערה|{{הצופה||ציבור הסטודנטים ובעיותיו|1952/07/18|00403}}}}. האוניברסיטה בקשה להעלות מדי שנה את שכר הלימוד בגלל ה[[אינפלציה]], אולם הסטודנטים טענו שהם אינם יכולים לעמוד בשכר לימוד גבוה והתנגדו להעלאות בשכר הלימוד{{הערה|{{על המשמר||הסטודנטים תובעים הנחה בשכר לימוד|1950/06/01|00613}}{{ש}}{{על המשמר||דנים בתביעת הסטודנטים|1952/07/09|00401}}}}. באמצע שנת 1952 המליצה ועדת החינוך של הכנסת על העלאת שכר הלימוד ל-100 ל"י, תוך ש-20 ל"י מועברות לקרן מלגות, ונעשים צעדים משלימים לסיוע לסטודנטים{{הערה|{{חרות||עד מתי ישבתו הלימודים באוניברסיטה|1952/11/10|00208}}}}. בפתיחת שנת הלימודים של 1952-1953 קיימו הסטודנטים שביתת תשלומים בדרישה להורדת שכר הלימוד{{הערה|{{חרות||ראשי האוניברסיטאות מסבירים|1952/11/11|00413}}}}. ב[[טכניון]] היווה שכר הלימוד כ-15% מעלות החזקת המוסד{{הערה|{{מעריב||הדלתות ננעלות - הסטודנטים ... בחוץ|1953/12/11|00800}}}}. ב[[בית הספר הגבוה למשפט וכלכלה]] כיסו התלמידים את כל הוצאות המוסד{{הערה|{{חרות||האמת מאחורי פרשת הטכניון|1953/12/23|00206}}}}. בטכניון התקיים שביתת תשלומים בדצמבר 1953, נגד העלאת שכר הלימוד{{הערה|{{על המשמר||הסטודנטים תובעים מומ תוך כדי הלימודים|1953/12/25|00806}}}}. באוגוסט 1954 קבע שר החינוך שכר לימוד אחיד לכל הפקולטות באוניברסיטה ובטכניון{{הערה|{{חרות||שכר לימוד באוניברסיטה ובטכניון|1954/08/11|00402}}}}, תוך העלאת שכר הלימוד{{הערה|{{חרות||משמעות העלאת שכר הלימוד באוניברסיטה|1954/08/26|00300}}}} דבר שהביא שוב לשביתת סטודנטים{{הערה|{{דבר||נגמרה שביתת הסטודנטים|1954/12/03|01000}}}}. בעקבות השביתה הוסכם על שיטת הצמדה חלקית של שכר הלימוד והקצבת 20% משכר הלימוד לקרן מלגות{{הערה|{{חרות||התנגדות לשכר לימוד מודרג באוניברסיטאות|1958/12/24|00507}}}}.
=====ועדת אגרנט=====
אולם בעקבות קשיים תקציביים של המוסדות הוקמה ועדת אגרנט שקבעה במרץ 1959 העלאה של שכר הלימוד, הצמדה ליוקר המחייה ולשכר המרצים והעמדה ממשלתית של הלוואות בגובה עד 40% משכר הלימוד{{הערה|{{חרות||אושרו המלצות ועדת אגרנט|1959/03/16|00202}}}}. הסטודנטים התנגדו למסקנות הועדה ואיימו בשביתה{{הערה|{{דבר||הסטודנטים באוניברסיטה העברית מאיימים לשבות מ-15 במאי|1959/05/07|00214}}}}. מסקנות הוועדה לא יושמו לחלוטין ושכר הלימוד הוצמד רק ליוקר המחייה ולא לשכר האקדמאים. עם עליית שכר האקדמאים בשנות ה-60 נוצרו למוסדות גרעונות גדולים{{הערה|{{דבר||הטכניון זקוק לפיתוח ומתלבט בתקציבו|1966/06/19|00500}}}} שהביאו להקמת ועדת קרגמן בשנת 1966, כדי להעלות את שכר הלימוד בלא לפגוע בסטודנטים מעוטי יכולת{{הערה|{{מעריב||הסטודנטים נערכים למאבק|1966/07/20|00700}}}}. חברי ועדת קרגמן נחלקו לגבי העלאת שכר הלימוד, אך עמדתו של [[ישראל קרגמן]] היתה שיש להכפיל את שכר הלימוד ולהנהיג שכר לימוד מדורג{{הערה|{{מעריב|אברהם רותם|ועדת קרגמן הגישה המלצותיה|1966/09/11|00704}}}}. הממשלה דנה בהצעות הועדה{{הערה|{{מעריב||ההכרעה אם הלהעלות את שכר הלימוד במוסדות ההשכלה הגבוהה - נדחתה|1966/10/24|00300}}}} והחליטה להעלות את שכר הלימוד רק באופן חלקי{{הערה|{{מעריב||28,000 סטודנטים פתחו בשביתה|1966/11/28|00106}}}}. החלטה זו הביאה לשביתת סטודנטים למספר ימים{{הערה|{{דבר||עשרת הימים של הסטודנטים|1966/12/09|00508}}}}. בפועל, המשיך שכר הלימוד לעלות פחות או יותר בהתאם למתווה של ועדת אגרנט{{הערה|{{דבר|דניאל בלוך|הסטודנט יכול לשלם|1971/09/30|00708}}}}. בשנים 1971-1974 הוקמו ועדות בר ניב והרפז במטרה להביא להעלאת שכר הלימוד תוך הנהגת שכר לימוד מודרג{{הערה|{{מעריב||מבוי סתום בדיונים|1974/09/01|00309}}}}, אולם נסיונות אלו כשלו עם החלטת שר החינוך [[אהרן ידלין]] בנובמבר 1974 לקבל את עמדת הסטודנטים ולדחות את הנהגת שכר הלימוד המדורג לשנה הבאה{{הערה|{{מעריב||סופית: שכר הלימוד|1974/11/08|00500}}}}, תוך המשך קביעת שכר הלימוד בהתאם למתווה של ועדת אגרנט{{הערה|{{מעריב|יחיאל לימור|העלאת שכר הלימוד באוניברסיטאות|1974/11/11|02610}}}}. באוגוסט 1976 חדל שר החינוך מנסיונותיו להגיע להסכמה עם הסטודנטים והורה לראשי האוניברסיטאות לקבוע את שכר הלימוד. אלו קבעו את שכר הלימוד ברמה של כ-10% מעל מה שלשיטתם מתחייב ממסקנות ועדת אגרנט. בעוד בשנות ה-50 היוו תרומות כמחצית מתקציב האוניברסיטאות, בהם למדו כ-7000 סטודנטים, בשנת 1976 הגיע מספר הסטודנטים לכ-50,000 וההקצבות של הממשלה והסוכנות היוו כ-80% מתקציב האוניברסיטאות. בעקבות זאת, קבעו ראשי האוניברסיטאות שחלקם של הסטודנטים בתקציב האוניברסיטאות צריך לגדול{{הערה|{{מעריב|גדליהו יעקבי|האמת על שכר הלימוד באוניברסיטה|1976/10/18|03408}}}}.
בהמשך הוקמו ועדת נבון (1977), ועדת קצב (1982), ועדת קוברסקי (1991), ועדת מלץ (1996), [[ועדת וינוגרד (לשכר לימוד)|ועדת וינוגרד]] (2001) ו[[ועדת שוחט לבחינת מערכת ההשכלה הגבוהה|ועדת שוחט]] (2006).
| |||