אדמונד הוסרל – הבדלי גרסאות

בחיבור "פילוסופיה כמדע חמור" (Philosophie als strenge Wissenschaft), אשר התפרסם בכתב עת בשנת [[1911]], מסביר הוסרל את גישתו הפנומנולוגית אל האובייקט. עבור הוסרל מהווה האובייקט סמן של מהות (אימננטיות) בתוך המציאות. הופעתו של האובייקט כ"תופעה" במרחבו של המתבונן נתפשת כ"חוויה" או אירוע אשר משמעותו המלאה מתגלה רק ברפלקציה. ההתגלותו של האובייקט במהותו היינה מנותקת מן התפיסה הגופנית של המתבונן כיוון שלאובייקט "יש לו הוראה" המאפשרת את ההתכוונות כלפיו. {{הערה|1=הוסרל, אדמונד, "פילוסופיה כמדע חמור", '''מבחר מאמרים''', מאגנס, ירושלים, 1993, עמ' 97.}} הטבע בעיני הוסרל טמון בראיית מהותן של התופעות המתגלות. תופעות אלו הן כל כך יומיומיות עד שבעיניו של המתבונן נשכח כי אלו הן המהות האמיתית. הפנומנולוגיה כשיטה פילוסופית כוללת תעזור לצופה הבין את אותן מהויות. "אם התופעות בתורת כאלה אינן טבע", כותב הוסרל, "הרי יש להן '''מהות''' הניתנת לתפיסה בראייה בלתי אמצעית ולתפיסה תואמת" {{הערה|1=הוסרל, אדמונד, "פילוסופיה כמדע חמור", '''מבחר מאמרים''', מאגנס, ירושלים, 1993, עמ' 98 (ההדגשה במקור).}} לשם פיענוח התופעות עלינו להשתמש במשמעויות, במילים ובמושגים "המוכרחות להיות נפרעות במזומנים - כביכול בראיית מהויות". {{הערה|1=הוסרל, אדמונד, "פילוסופיה כמדע חמור", '''מבחר מאמרים''', מאגנס, ירושלים, 1993, עמ' 98.}}