אחמד אבן איברהים אל-גאזי – הבדלי גרסאות

על פי המסורות האתיופיות מוצג ה[[אימאם]] אחמד כ[[ערבי]]{{הערה|1=פראנז צ'ריסטוף מאט, אנציקלופדיה אתיופיקה, בערך אחמד אבן איברהים אל-גאזי, עמוד 155.}}. במקורות אחרים, בעיקר [[סומלים]] אך גם אתיופים, הוא מוצג כ[[סומלי]] ולא ערבי {{הערה|1=י.מ. לוויס, הכיבוש הסומלי של קרן אפריקה, עמוד 12.}}. [[אדאל]] הייתה סולטנות רב-[[אתנית]] אשר כללה בתוכה בעיקר [[עפרים]] ו[[סומלים]] אך גם את אבותיהם של ה[[הררים]], ההיסטוריון [[אוואלד ווגנר]] מניח "שה[[אוכלוסייה]] העיקרית של אדאל הייתה כנראה [[עפרים|עפרית]]" {{הערה|1=אוואלד ווגנר, אנציקלופדיה אתיופיקה, בערך אדאל, עמוד 71.}}.

* רבים מבני משפחתו של האימאם מזוהים. על אחותו פארדאסה, נאמר שהתחתנה עם ראש שבט בשם מאטאן, שמזוהה כסומלי שלא כמוה{{הערה|שם=הערה_א|1=שיהאב אד-דין אחמד בן עבד אל קאדר, פותוח אל-חבש: כיבושה של אתיופיה, עמוד 44.}}. אחיו של האימאם היה [[מוחמד בן איברהים]], מנהיגם של השבטים ב[[שאווה]] ו[[הארגאיה]] לפני שהצטרף למלחמה נגד [[אתיופיה]] <ref>שיהאב אד-דין אחמד בן עבד אל קאדר, פותוח אל-חבש: כיבושה של אתיופיה, עמוד 51.<br />ריצ'רד פאנקהארסט מזהה את הארגאיה כמקום בתוך אתיופיה המודרנית.</ref>. אמו של בן דודו [[מוחמד בן עלי]] הייתה אחות אמו של גראן, מוחמד עצמו היה הסולטאן של השבט הסומלי [[זארבה]]{{הערה|שם=הערה_א}}. בן דוד נוסף הנזכר בספר הוא האמיר [[זאהרבי מוחמד]] שעליו לא נכתב כמעט דבר {{הערה|1=שיהאב אד-דין אחמד בן עבד אל קאדר, פותוח אל-חבש: כיבושה של אתיופיה, עמוד 54.}}.

* בפותוח אל-חבש מוזכר אדם בשם [[איברהים בן אחמד]] שהיה שליטה של סולטנות [[אדאל]] לשלושה חודשים, חוקרים מצעים שזהו היה אביו של גראן. אותו איברהים השתייך לקבוצה הנקראת [[באלאווים]] ולפני זה היה השליט של העיירה [[האבאט]] {{הערה|1=שיהאב אד-דין אחמד בן עבד אל קאדר, פותוח אל-חבש: כיבושה של אתיופיה, עמוד 8.}}. הקשר האפשרי בין השניים מחזק את העובדה שהאבאט הייתה אחד מבסיסי הכוח של גראן (האחרת הייתה [[זאקה]]) {{הערה|1=שיהאב אד-דין אחמד בן עבד אל קאדר, פותוח אל-חבש: כיבושה של אתיופיה, עמוד 9.}}.

* ישנם הרבה הזדמנויות בהם פותוח אל-חבש מספק מספיק עדוית. ישנם משפטים רבים בהם שמו שגראן וסומלים נזכרים יחד, ולא פעם פאקיה הערבי מזכיר את הקשר האתני. בהמשך הספר, הלוחמים הסומלים מתוארים כמי שברחו לאחר [[קרב שימברה קור]], ושהאימאם סומלי {{הערה|1=שיהאב אד-דין אחמד בן עבד אל קאדר, פותוח אל-חבש: כיבושה של אתיופיה, עמוד 81.}}.

* העובדה שאחרי שלא הסכים עם הסולטאן עומר דין על העלאת מס הוא יצא לפנסיה וחי בין הסומלים {{הערה|1=שיהאב אד-דין אחמד בן עבד אל קאדר, פותוח אל-חבש: כיבושה של אתיופיה, עמודים 101-105. }}.

* אחיינו היה האמיר [[נור אבן מאג'והיד]] שהיה שייך לשבט הסומלי [[מארהאן דארוד]] {{הערה|1=ר.באסאט, ההיסטוריה של כיבוש אתיופיה.}}.

כנקמה על תקיפת באדאל שהתרחשה כשנה לפני עלייתו לשלטון על ידי הגנרל האתיופי דאגאלהאן, פלש האימאם גראן ל[[אתיופיה]] בשנת [[1529]]. אף על פי שחייליו פחדו מהחיילים האתיופים, הם הביסו בסופו של דבר את כוחות הקיסר ב[[קרב שימברה קור]] {{הערה|1=הקרב מתואר בספר פותוח אל-חבש: כיבושה של אתיופיה בעמודים 71-86.}}.

האתיופים הוכרחו לבקש עזרה מה[[פורטוגזים]], שעגנו בנמל [[מאסאווה]] ב-[[10 בפברואר]] [[1541]] במשך שלטונו של הקיסר [[גלאוודיוס, קיסר אתיופיה|גלאוודיוס]]. הכוח הובל על ידי [[כריסטובו דה גאמה]] וכלל 400 רובאיים וגם מספר אמנים ולא לוחמים. דה גאמה והאימאם אחמד נפגשו ב-[[1 באפריל]] [[1542]] ב[[ג'ארט]], שהחוקר טרימינאם מזהה אותה עם [[אנאסה]], הנמצאת בין [[אמבה אלאגי]] ו[[אגם אשאנג]] {{הערה|1=ג'. ספנסר טרימינאם, אסלאם באתיופיה, עמוד 173.}}. כאן לפורטוגזים היה את המבט הראשון שלהם על אחמד כפי שנכתב על ידי כאסטאנהוסו:

כשהוא מחוזק על ידי ההגעה של ה[[בהר נגוס יסחק]], דה גאמה צעד דרומה אחרי כוחות האימאם אחמד, אף על פי כן, בגלל התחלתה של עונת הגשמים היא מנעה מדה גאמה לעמוד מול האימאם גראן בפעם השלישית. בעצתה של המלכה [[סאבלה וואנגאל]], דה גאמה החל בבניית מחנה [[חורף]] ב[[ווופלה]] ליד [[אגם אשאנג]], אך עדיין בתווח ראייה מאויבו {{הערה|1=ר.ס. ווחיטאווי, המסע הפורטוגזי לחבש 1541-1543, עמוד 53.}}.

כשהם יודעים שהניצחון טמון במספר כלי ה[[נשק]], האימאם ביקש עזרה מידידיו המוסלמים. לפי אבבה [[ג'ואצ'ים לה גראנד]], האימאם אחמד קיבל 2000 רובאיים ו[[ארטילריה]] מ[[חצי האי ערב]], ו-900 חיילים מ[[האימפריה העות'מאנית]]. בינתיים, בגלל פצועים ותקלות אחרות, רובאיי דה גאמה הוקטנו ל 300 רובאיים. אחרי שהגשמיים הסתיימו, האימאם אוחמד תקף את המחנה הפורטוגזי והרג את כל 140 חיילי דה גאמה. דה גאמה עצמו, נפצע באופן קשה ונלכד עם עשרה מחייליו אחרי שחסו על חייו ביקשו ממנו להתאסלם הוא סירב והוצא להורג {{הערה|1=ג'ארונימו לובו, המסלול של ג'ארונימו לובו, עמודים 201-217.}}.