|
|
|
כמו כן, על מדינת ישראל להגביל את סוגי כלי הנשק ואת שיטות הלחימה בהתאם להוראות המשפט ההומניטרי. עם זאת, כאשר החוק הישראלי קובע במפורשות קביעה השונה מכללי המשפט הבינלאומי, בית המשפט נותן קדימה לחוק הישראלי.
נשיאת בית המשפט העליון, [[דורית ביניש]] הסבירה: "אשר לתכולתלתחולת הוראות אמנת ז'נבה, הרי מאז החלת דיני הכיבוש על האזור ב-[[1967]] טענה המדינה בפני בית המשפט שמדובר באמנה הסכמית, ולפי גישתה הביקורת השיפוטית על יישום הוראות האמנה היא מכוח המחויבות שהמדינה קיבלה על עצמה, כעניין שבמדיניות, לכיבוד ההוראות ההומניטריות שבאמנה. בהתאם לכך, בחן בית המשפט בפסיקה ענפה את קיום אותן הוראות במהלך השנים. עתה טוענים העותרים, כי חל שינוי בגישה ומקובל כי הוראות האמנה הן חלק מהמשפט המנהגי וככאלה יש להן מעמד מחייב. יהא מעמדה של אמנת ז'נבה אשר יהא, מוכנים אנו לקבל את הטענה שיש לבחון את פעולות המפקד הצבאי באזור בהתאם להוראות האמנה, כפי שנהג בית המשפט לעשות במשך שנים, ולכבד את הוראותיה המנהגיות כחלק מהדין הנוהג ... עם זאת, אין חולק כי כאשר הוראת חוק מפורשת בחוק הישראלי הפנימי עומדת אל מול כללי המשפט הבינלאומי, גם כאשר מדובר במשפט מנהגי, הדין הישראלי מכריע"{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/files/09/900/026/n05/09026900.n05.htm בג"ץ 2690/09, פסק דין מיום י"ג בניסן התש"ע]}}.
==קישורים חיצוניים==
|
