מרעום קרבה – הבדלי גרסאות

לפני ההמצאה של מרעום הקרבה, הפיצוץ חייב היה להיות מאותחל באמצעות מגע ישיר, או באמצעות [[טיימר]] (מרעום השהייה) עם זמן שהוגדר מראש, או באמצעות [[מד גובה|מד-גובה]]. לכל אלו היו חסרונות. ההסתברות לפגיעה ישירה במטרה קטנה יחסית הייתה קטנה; כדי לדרוך מרעום על בסיס זמן או גובה יש למדוד את הגובה של המטרה (או אפילו לחזות את הגובה של המטרה ברגע שניתן יהיה להביא [[פגז]] או [[טיל]] חהיותלהיות בסביבתה). עם ההצגה של מרעום הקרבה, נקודת הייחוס של פעולת המרעום הפכה למטרה עצמה - לא עוד גובה מסוים כייחוס להפעלת הנפץ או זמן שהוגדר מראש (שמצריכים כח חישוב). כל שיש לדאוג לו הוא לירות את הפגז או הטיל במסלול כזה שהוא יחלוף ליד המטרה. זו עדיין לא משימה טרוויאלית, אבל בהחלט קלה רבההרבה יותר להוציא אל הפועל מאשר בשיטות הקודמות.