משפט אזרחי – הבדלי גרסאות

* '''[[צדק מתקן]]''' - לפי עקרון זה, המערכת המשפטית תתערב רק לאור קיומה של פגיעה בזכות משפטית ובמטרה להשיב את המצב לקדמותו - קרי להעמיד את הנפגע במקום שבו היה אלמלא הפגיעה בזכותו. מעקרון זה נגזרת הזכות לפיצוי, אשר מקבלת ביטוי בהתאם לטיב הזכות הנפגעת ולסוג הפגיעה. כך למשל, בגין פגיעת גוף ניתן להגיש תביעה נזיקית - בה יבקש התובע פיצוי בעבור הוצאות הטיפול הרפואי שנדרש להוציא, אובדן ההשתכרות שנגרם לו כאשר היה פצוע וכו'. הפיצוי ינתן לנפגע בהתאם לנזק שנגרם לו והפיצוי אף מוגבל עד לגובה הנזק שאירע בפועל. לכן, ככלל המסגרת המשפט האזרחי לא נפסקים פיצויים שמטרתם להעניש את הנתבע או שאינם משקפים את הנזק שנגרם לתובע (חריגים לכך ניתן למצוא [[פיצויים|פיצויים לדוגמא]] [[פיצויים עונשיים|ופיצויים עונשיים]]).

* '''[[צדק חלוקתי]]''' - גישה זו אינה מתספקת בהשבת המצב לקדמותו אלא בוחנת את חלוקת הזכויות המשפטיות בתוך החברה. התומכים בגישה זו סבורים שיש להתחשב בהשפעת ההכרעה המשפטית על יחסי הכוחות וחלוקת הזכויות בחברה. כך למשל, יש להביא בחשבון האם אחד הצדדים חזק יותר (מבחינה משפטית, כלכלית או חברתית) ולכן עמדו לראשונות אמצעים רבים יותר למימוש זכויותיו. בנוסף, נבחנת התוצאה החברתית שתביא פסיקה פלונית, למשל האם היא מטיבה עם החזק על חשבון החלשים.

* '''הכוונת התנהגות והסתמכות''' - עקרון זה, אשר נתמך על ידי אנשי [[הניתוח הכלכלי של המשפט]], בוחן כיצד הכרעה שיפוטית תשפיע על התנהגות של צדדים דומים בעתיד. כך למשל, קביעה כי התנהגות מסוימת אינה מהווה עוולה משפטית, תעודד בעתיד ביצוע של התנהגות זו. מנגד, קביעה כי התנהגות פלונית מהווה עוולה, תרתיע מפני ביצועה בעתיד. על כן, במסגרת המשפט האזרחי נהוג לבחון כיצד הכלל המשפט ואופן יישומו יעצב את התנהגותם של צדדים דומים בעתיד. כך למשל, ההגדרה של התנהגות מסוימת כמהווה "הטעיה" (עילה המקימה זכות לבטל את החוזה) תבחן לאור השפעתה בעתיד על צדדים שמנהלים משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה.

* '''[[לא יהא חוטא נשכר|אין חוטא יוצא נשכר]]''' - עקרון מופשט זה קובע כי לא ראוי שהתנהגות עוולתית תצמיח עילה או זכות משפטית. עקרון זה מבוסס על תפיסה [[מוסר|מוסרית]] לפיה אל למשפט להכשיר פעולות פסולות וודאי שאין לתת בגינן פרס או זכות. השימוש בעיקרון זה נעשה במסגרת עילת תביעה (לרוב במסגרת [[דיני עשיית עושר ולא במשפט]]) או [[מעילה בת עוולה לא תצמח תרופה|כטענת הגנה]]. דוגמת לעקרון זה ניתן למצוא בסעיף 5 לחוק הירושה, אשר קובע כי מי שגרם (או ניסה לגרום) למותו של המוריש יהיה פסול מלרשת אותו.

* '''[[תום לב]]''' - זהו עיקרון על אשר חולש כיום על המשפט הישראלי בכללותו. עיקרון זה קובע נורמת התנהגות כללית, גם כאשר אין כלל פרטני. דוגמא לכך ניתן למצוא בסעיף 12 לחוק החוזים, אשר קובע כי בעת משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה על הצדדים לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת. כמובן שטרם כריתת החוזה הצדדים אינם כפופים לדיני החוזים, ולכן חל העיקרון הכללי לפיו יש לנהוג בתום לב.