קול העם – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←היסטוריה: העברה של פרטים כלליים לפרק ההיסטוריה |
ראש פרק חדש, הורדת פרטים שכבר מופיעים לפני כן |
||
שורה 4:
"קול העם" החל לצאת לאור בשנת [[1937]]. העיתון הזדהה עם המדיניות של [[ברית המועצות]] והביע אמון מלא במשטר הסובייטי, כולל בתקופת [[סטלין]]. עורכי העיתון במהלך השנים כללו את חברי מק"י הבכירים: [[שמואל מיקוניס]], [[משה סנה]], [[אסתר וילנסקה]], [[מאיר וילנר]] ו[[צבי ברייטשטיין]]. המשורר [[אלכסנדר פן]] שימש כעורך המדור ה[[ספרות]]י של העיתון במשך רוב קיומו. במדור ראו אור לראשונה יצירותיהם של יוצרים צעירים כגון [[חנוך לוין]] ו[[דוד אבידן]].בשנת [[1965]] עם הפיצול במק"י בין הרוב שנקט גישה ביקורתית כלפי [[ברית המועצות]] לבין המיעוט ששמר אמונים לברית המועצות והקים את [[רק"ח]], נשאר קול העם תחת שליטתה של מק"י בעוד שחברי רק"ח הקימו עיתון מתחרה בשם [[זו הדרך]]. לאחר הפילוג מק"י נותרה מפלגת אופוזיציה קטנה והעיתון הלך ודעך עד שנסגר בשנת [[1975]].
==מאבקים משפטיים==
עורכי העיתון הועמדו לדין מספר פעמים באשמת [[לשון הרע]]. בספטמבר [[1948]] האשים העיתון מספר קצינים במשטרה שרצחו בעינויים את הפעיל הקומוניסטי [[סיומה מירוניאנסקי]] בשנת [[1941]], בעת ששרתו ב[[מחלקת החקירות הפליליות של משטרת המנדט]]. בתגובה דרשו הקצינים להעמיד לדין את עורכי העיתון באשמת לשון הרע{{הערה|{{מעריב||קציני המשטרה תובעים עלבונם|1948/09/19|00118}}}} ו[[היועץ המשפטי לממשלה]] אף הצהיר שכך ייעשה{{הערה|{{מעריב|ד.ג.|גילוי דעת על רצח|1948/09/21|00200}}}}. אולם לאחר בדיקה נוספת נמצא שיש ממש בטענות והוקמה ועדת חקירה לבדיקת נסיבות הרצחו של מירוניאנסקי. בפברואר [[1951]] נפתח משפט באישומי [[לשון הרע]] נגד עורכי העיתון בגין מאמר מספטמבר [[1949]] בו כונה ראש הממשלה, [[דוד בן-גוריון]], "בוגד העם", "מושך בעגלת האמפריאליזם האמריקני" ובכינויים אחרים{{הערה|{{מעריב||קול העם בדין|1951/02/18|00114}}}}. במשפט טען בן-גוריון שהמאמר נועד לפגוע ב[[יחסי ישראל-ברית המועצות]]{{הערה|{{מעריב||בן-גוריון מעיד במשפט קול העם|1951/04/07|00400}}}}. הסניגור של קול העם טען, לעומת זאת, שמטרת המשפט היא לדכא את המפלגה הקומוניסטית הישראלית{{הערה|{{מעריב||נאום הסניגור במשפט קול העם|1951/05/30|00411}}}}. בדצמבר 1951 הואשם העיתון בהוצאת דיבתו של [[שר המשטרה]] ו[[הסתה]] למרד בגין כתבה שהתפרסמה ב-[[8 ביולי]] [[1950]]{{הערה|{{מעריב||קול העם נאשם בהסתה למרד|1951/12/18|00402}}}}. ביולי [[1952]] נסגר העיתון לשבוע בגלל עבירות [[צנזורה]]{{הערה|{{דבר||הכנסת סירבה לדון על סגירת קול העם|1952/07/09|00114}}}}.
קול העם אימץ את עלילת הדם של [[משפט הרופאים]] ב-[[1953]] ותיאר בכותרתו הראשית את הרופאים ה[[יהודים]] שנאסרו כ״כנופיית רופאים-מרצחים בשירות הריגול האמריקנו-בריטי״.{{הערה|[http://www.archive.gov.il/ArchiveGov/pirsumyginzach/TeudaBareshet/DoctorsMoscow/ 60 שנה לפתיחת משפטי הרופאים בברית המועצות], ארכיון המדינה. }}
ביוני 1953 הוגשו נגד העיתון שלושה אישומים בגין פגיעה בכבוד שליטים זרים. אחד האישומים היה בשל מאמר חריף נגד [[ג'ון פוסטר דאלס]] תחת הכותרת "דע את פוסטר דאלס, דע את אויבך". השופט [[בנימין הלוי]] דחה את האישום ובעקבות זאת הודיע [[היועץ המשפטי לממשלה]] על ביטול שני האישומים האחרים{{הערה|{{מעריב||קול העם זוכה עקב שגיאה בכתב האשמה|1953/06/16|00300}}}}. ביולי 1953 התבררה בבית המשפט תביעה של חביב שיבר נגד קול העם על שכינו אותו "הרפתקן פאשיסטי" והאשימו אותו בכך שמכר ב[[שוק שחור|שוק השחור]] נייר שקיבל לצורך תעמולת בחירות{{הערה|{{מעריב||החל משפט שיבר נגד קול העם|1953/07/15|00315}}}}. קול העם זכה במשפט ושיבר חויב בתשלום הוצאות משפט לעיתון{{הערה|{{מעריב||קול העם זוכה במשפט עם שיבר|1954/04/29|00313}}}}.
| |||