הנסיך – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏תקציר התוכן: הסרת כפילות
שורה 30:
 
*הקדמה-המחבר מקדיש את הספר ל[[לורנצו בן פיירו]] שליט [[פירנצה]] כעדות לנאמנותו.
*פרק 1 - סקירת סוגי השלטון הקיימים בעולם.
*פרק 2 - נסיכויות המועברות בירושה.
*פרק 3 - המונרכיות החדשות והמונארכיות המעורבות שאינן חדשות.כיצד על שליטן להתנהג .
*פרק 4 - ניתוח דוגמה היסטורית: שלטונם של יורשי [[אלכסנדר הגדול]] לעומת שלטון ה[[סולטאן]] הטורקי ו[[מלך]] צרפת.
*פרק 5 - כיצד לשלוט באזור כבוש שהיה עצמאי בעבר .
*פרק 6 - כיצד לשלוט ולנהל מדינה חדשה שנוצרה כתוצאה מכיבוש ,או כאשר השליט עצמו חדש בתפקידו.
*פרק 7 - כיצד לשלוט במדינות אשר נכבשו בעזרת אחרים, או נרכשו בכסף, או בעזרת המזל.
*פרק 8 - השגת השלטון באמצעות ביצוע מעשי [[פשע]] וכיצד לנהל אותו לאחר מכן.
*פרק 9 - שלטון הנתמך ומקובל על העם או על מעמד ה[[אצולה|אצילים]] (נסיכות אזרחית).
*פרק 10 - כיצד נמדדת עוצמה שלטונית, בכוח ה[[נשק]] או בכוח הרוח.
*פרק 11 - על שלטון המבוסס על כוחה של האמונה ה[[דת]]ית.
*פרק 12 ופרק 13-סקירת הסוגים השונים של ה[[צבא]]ות. עממי, [[שכיר חרב|שכירי חרב]], [[חיל עזר|חילות עזר]], מעורב. דפוסי הפעולה והמסירות שלהם לשליט, יתרונות וחסרונות ומניעי הנאמנות שלהם.
*פרק 14 - חשיבות השליטה בצבא באמנות המלחמה ובהיסטוריה הצבאית.
*פרק 15 - כיצד על השליט להתנהג כלפי העם וכלפי עמיתיו.
*פרק 16 - על חשיבות תכונות הנדיבות לשליט.{{ש}}
::לטענת מקיאוולי ככלל מוטב לשליט שיחשב כנדיב, אך יחד עם זאת נדיבות שאינה ידועה בציבור פוגעת בשליט כיוון שהיא לא מונעת את הגזרות הכלכליות. זאת משום ששליט שינסה לנהוג כנדיב יחלק את כספו עד שלבסוף לא תהייה לו כל ברירה אלא להכביד את נטל המס על העם ובכך יאבד כל כבוד כלפיו מצד העם. כך, בגלל נדיבותו של השליט שסייעה למעטים ופגעה ברבים קופתו ריקה והוא הוא הופך לפגיע בכל משבר מדיני שעלול להתרחש. מכיוון שהשליט מודע למצבו המעורער הוא מיד פונה לגיוס עוד כספים בדרך של [[מס]] או [[שוד|גזלה]] ובכך מקבל מוניטין של גזלן. מקיאוולי ממליץ שלא להיות נדיב בכספם של אזרחך הנאמנים, אך כאשר השליט יוצא למלחמה עליו להיות נדיב כלפי צבאו במשאבים שנפלו בחיקו במלחמה- כך על השליט לעודד לקחת [[שלל]], [[סחיטה]] ושיעבוד של משאבי האויב למען חיילך.
{{ציטוט| תוכן= אין שום דבר שמבזבז במהירות כה רבה כמו נדיבות, אפילו בזמן שאתה מממש את הנדיבות אתה מאבד הכוח להיות נדיב ובכך הופך גם לעני וגם למבוזה, לחלופין, על מנת להימנע מעוני אתה הופך לדורסני ושנוא. נסיך צריך לשמור על עצמו, מעל לכל הדברים, מפני הבוז ושנאה ונדיבות מובילה אותך לשניהם. |מרכאות=כן}}
::כדוגמה מציון האפיפיור [[יוליוס השני]] שלא היה בעל מוניטין של נדבן בעת שלטונו, אך כאשר הוא נאלץ לצאת למלחמה נגד מלך צרפת הוא לא נאלץ לגבות מס מיוחד בזכות חסכנותו בעת השלום וניצול משאבי האויב.
*פרק 17 - על חשיבות תכונות האכזריות והרחמים של השליט.
*פרק 18 - על חשיבות השליטה באמצעות שילוב של יושר וערמומיות.
*פרק 19 - כיצד על השליט להימנע מלהיות שנוא או בזוי בעיני העם.
*פרק 20 - חשיבותם של ה[[מבצר]]ים ודרכי הגנה אחרות לשמירת השלטון.
*פרק 21 - כיצד על השליט לפעול כדי להעצים ולהאדיר את חשיבותו וגדולתו האישית.
*פרק 22 - על חשיבות צוות העזר של השליט.
*פרק 23 - כיצד על השליט להתגונן מפני מבקשי קרבתו, חנפנים המחפשים את טובת עצמם.
*פרק 24 - סקירה היסטורית על הגורמים שהביאו לאובדן שלטונם של נסיכים איטלקיים.
*פרק 25 - חשיבותו של המזל בקביעת מהלכים היסטוריים . כיצד להיערך לקבלת אירועי מזל טוב ולהתגונן מפני אירועי מזל רע.{{ש}}
::על פי מקיאוולי ל[[מזל]] (פורטונה) יש השפעה גדולה אך לא מוחלטת על הצלחתו של הנסיך. פרט למזל תלוי גורלו של הנסיך גם בתעוזה, תכנון מוקדם ותזמון נכון לרוח הזמן. נסיך יכול להיות מנצח יום אחד ומובס ביום שמחרת למרות שלא שינה מאומה מאופיו ומנהגיו אלא רק משום שאלת המזל שינתה את יחסה כלפיו. כך נסיך אשר תלוי כולו במזל יובס כשמזלו יתהפך, בכך רומז מקיאוולי לצ'זארה בורג'ה, שהיה כוח עולה באיטליה עד שמזלו אזל, אביו האפיפיור ניפטר והוא הפסיד את כל נכסיו. לעתים נסיבות משתנות מחייבות את הנסיך לפעול בדרכים שונות מאלו שהיו משתלמות בעבר, כך אם ישנה את דרכיו יוסף המזל הטוב ללוות אותו, אלא שמעטים המנהיגים המסוגלים לשנות את דרכיהם ולאמץ אופן פעולה אחר. מקיאוולי מסיים את הפרק בקביעה הבאה:
{{ציטוט| תוכן= לדעתי מוטב להיות הרפתקן על פני זהיר כיוון שאלת המזל ([[פורטונה]]) היא אישה ואם אתה מבקש להכניע אותה עליך להכות אותה ולהתעלל בה, ניראה כי היא מאפשרת לעצמה להישלט על ידי ההרפתקנים ולא על ידי קרי המזג. היא לפיכך תמיד כמו אישה- אוהבת גברים צעירים כיוון שהם שולטים בה בפחות זהירות וביותר אלימות ונועזות. |מרכאות=כן}}
*פרק 26 - קריאה לשחרור [[איטליה]] הכבושה בידי כוחות זרים , וכינון שלטון איטלקי.{{ש}}
::הפרק האחרון בחיבור שונה מכל הפרקים הקודמים כיוון שהוא אינו דן במצב המצוי אלא במצב הרצוי- איחוד איטליה. לפי מיקאוולי איטליה בהווה היא ארץ שסועה ומשועבדת, מלכי ספרד וצרפת משתמשים בה כזירה להתגוששות בניהם ומותירים בה חורבן. למרות כישלונו של צ'זרה בורז'ה לאחד את איטליה עדין הממתינה איטליה לגואל תחתיו יתאחדו כל הכוחות האיטלקיים. מקיאוולי ממליץ למשפחת מדיצ'י לשמש הכוח המאחד של איטליה בזכות כוחה הכלכלי, הצבאי והדתי. מיקאוולי מבקש להבטיח לבני [[מדיצ'י]] שכשישתלטו על איטליה יוכלו לחוקק בה חוקים מתאימים לקיומה של איטליה עצמאית כך שלא תשוב ותתפורר לצבר נסיכויות. חוקים אלו יהפכו את בני מדיצ'י לאהובים בכל שכבות החברה. מקיאוולי מוסיף כי מנהיגי העבר הגדולים שאיחדו את עמם המפולג בזכות כושר מנהיגותם כמו [[משה רבנו]], [[כורש]] ו[[תזאוס]], אינם עולים ביכולתם על בני מדיצ'י אם אלו יעזרו אומץ לאחד את איטליה. ההבנה כי המסה כולה מיועדת לשמש מדריך למשפחת מידיצ'י בדרכה לאחד את איטליה מאירה באור שונה את החיבור. החיבור אינו אוסף עצות שנועדו לסייע לכל שליט אופורטוניסט ואנוכי אלא העצות שנועדו להביא למטרה ראוייה - איחודה של איטליה ושחרורה מעול הזרים.