המאסף – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 8:
כמאתיים מנויים חתמו על כתב העת והוא החל לצאת ב-[[1784]]. בשלוש השנים 1784 - [[1786]] יצא בקניגסברג פעם בחודש. ה[[עורך]] היה יצחק אייכל, והתוכן כלל [[ביוגרפיה|ביוגרפיות]] של חכמי ישראל, [[פרשנות המקרא|ביאורים למקרא]], שירים בעברית וכן תרגומים של יצירות של משוררים [[ספרות גרמנית|גרמניים]]. כן התפרסמו מזמן לזמן מאמרים בשאלות השעה וביקורת על ספרים חדשים - בעיקר ספרים הלכתיים שחיברו רבנים. בשלב מסוים נוסף לכתב העת חלק ב[[גרמנית]] שהלך וגדל עם הזמן. הכותבים קראו להפצת ה[[נאורות]] והתבונה ה[[רציונליות|רציונלית]], ביקרו את ההנהגה הרבנית ופרסמו חדשות [[אופטימיות]] על התמורות ההיסטוריות ברחבי אירופה. עורכיו הושפעו, ככל הנראה, מכתבי עת גרמניים שעסקו בנאורות שהחלו לצאת אז בברלין, ובראשם ה-''Berlinische Monatsschrift'', שהחל לצאת ב-1783.
ב-1786 עבר אייכל ל[[ברלין]], מרכז ההשכלה היהודית באותן שנים. הוצאת כתב העת נפסקה לזמן קצר, ו"חברת דורשי לשון עבר" התמזגה עם "חברת שוחרי הטוב והתושיה" של משכילי ברלין. כתב העת יצא שוב בשנים [[1788]]–[[1790]] ונדפס בדפוס המשכילי "[[חינוך נערים]]". העריכה עברה לידיהם של [[יואל ברי"ל]] ו[[אהרון האלה-וולפסון]], שהחלו לבטא דעות יותר קיצוניות וביקורתיות כלפי העולם הרבני והמסורתי. היקפו של כתב העת הוכפל, ובכל שנה הודפסו כ-400 עמודים של "המאסף".
מ-1790 החלה האטה ביציאת העלון והתעוררו קשיים כספיים ניכרים. ב-[[1791]] פסקה הוצאת העלון, והוא יצא שוב בתדירות נמוכה יותר ובהיקף נמוך יותר ב[[ברסלאו]] בין [[1794]]–[[1797]]. דמותו בשנות התשעים שקפה את המשבר שעבר על ההשכלה הברלינית באותו זמן: המשכילים הצעירים ועשירי ברלין הלכו ונעשו יותר ויותר חופשיים וביקורתיים ביחסם ליהדות, לעם היהודי ולעברית וחלק גדול מהם [[התנצרות|
| |||