מרדכי איש-שלום – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 31:
בשנת [[1950]] התמנה לחבר מועצת [[עיריית ירושלים]] מטעם [[מפא"י]].
 
בשנת [[1955]] התמנהקבלה לסגנומפא"י שלבבחירות 6 מושבים מתוך 21, [[גרשון אגרון]], ראשמונה לראש עיריית ירושלים ואיש-שלום היה לסגנו{{הערה|{{מעריב||ג. אגרון נכנס לתפקידו|1955/09/08|00112}}}}.
 
ב[[דצמבר]] [[1959]], לאחר הבחירות למועצת העיר, נבחר לראשות עיריית ירושלים, לאחר ששימש כחודש מ"מ ראש העיר בעקבות פטירתו של אגרון (שנפטר ימים ספורים לפני הבחירות).
 
בבחירות לעיריית ירושלים ב-[[1965]], שהיתה בסימן ניצחהמתיחות אותובין [[טדימפלגת קולקהעבודה]] ו[[רפ"י]], שעמדקיבלו בראש[[מפלגת רשימתהעבודה]] בראשות איש-שלום ו[[רפ"י]] בראשות [[טדי קולק]], 5 מנדטים כל אחת{{הערה|[http://www.nevo.co.il/Law_word/law10/yalkut-1231.pdf הודעה בדבר תוצאות הבחירות לעירית ירושלים], ילקוט הפרסומים 1231, 16 בנובמבר 1965}}. [[טדי קולק]] הצליח לגבש סביבו קואליציה, והתמנה לראש העירייה ואיש-שלום נותר באופוזיציה. בשנת [[1967]], ערב [[מלחמת ששת הימים]], הצטרף איש-שלום בראשות מפלגתו לקואליצית חרום{{הערה|{{דבר||קואליציה מקיר לקיר בירושלים|1967/05/29|00609}}}}, ונהיה לסגנו של קולק. בסוף 1967 התאחדו [[רפ"י]] ו[[המערך]] בירושלים ואיש-שלום מונה לסגן ראש העיר{{הערה|{{דבר||התאחדו סיעות המערך ורפ"י בעיריית ירושלים|1967/12/25|00214}}}}.
 
לקראת הבחירות בשנת 1969 הוחלט על הצערת הרשימה המאוחדת של [[רפ"י]] ו[[מפא"י]] ואיש-שלום הסיר את מועמדותו. אולם בהמשך שוכנע להתמודד בכל זאת כדי שיהיה ממלא מקומו של קולק למקרה שיפרוש מראשות העירייה. בהנתן ההחלטה על הצערת הרשימה, התמודד איש-שלום מול [[חיים מרינוב]] על המקום שהוקדש לחבר ותיק ונוצח{{הערה|{{מעריב|יחיאל לימור|נקבעו מועמדי המפלגות בבחירות לעיריית ירושלים|1969/09/24|00301}}{{ש}}{{דבר|י. משולם|מדוע לא נבחר מ. איש שלום|1970/01/20|00614}}}}.