יהדות סרדיניה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
OfekBot (שיחה | תרומות)
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1, \1עמו\2
שורה 26:
סרדיניה הייתה תחת שלטון [[ביזאנטיון]], עברה לשליטת [[פיזה]] בתחילת [[ימי הביניים]] הייתה תחת שלטון [[ג'נובה]], עד שנכבשה ב-[[1326]] על ידי [[ממלכת אראגון]] מ[[קטלוניה]], [[ספרד]].
 
כאשר פלש הנסיך הספרדי אלפונזו לסרדיניה הוא הביא עימועמו [[סוחר]]ים יהודים. סוחרי האי עסקו במסחר עם איטליה, סיציליה וספרד. היה גם [[רופא]] בשם "חיים מקפריסין" שחקר צמחים רפואיים באי. רופא מפורסם אחר היה "שלמה אברונקוס" שהתפרסם כמנתח. קהילת אלג'רו שילמה סכום גדול תמורת הזכות לכרות את הכסף באי. היהודים שכבר היו באי עסקו ב[[רוכלות]] ו[[נפח (מקצוע)|נפח]]ות, ניתן היה להכיר במשכנות היהודים לפי נקישות הפח שנשמעו מהם. בסרדיניה הוקמו קהילות יהודיות. חבריהן היו סוחרים, בעלי מלאכה ורופאים. אחדים מהם הגיעו ל[[עושר]] רב. הם התיישבו בערים קליארי (Cagliari), ססארי (Sassari), אוריסטנו (Oristano) ואלגרו (Alghero). בערים אלה הם היו מרוכזים ברובע מיוחד והיו להם מוסדות שיפוט אוטונומיים וכן הזכות לגבות מיסים מכל יהודי שהתגורר בעיר למעלה מ-30 יום.
 
אישיות שבלטה בין יהודי סרדיניה הייתה: יהודה בן דויד הרופא. הוא היה רופא המלכה ב[[צרפת]], צורף לשיירת המלך בביקורו בסרדיניה. קנה לו ידיעה בספרות ה[[תלמוד]] ומונה לרבה של קהילת קאליארי. המינוי אושר על ידי המלך שהרחיב סמכותו על כל יהודי האי. משנת [[1430]] חלה הרעה במצבם של היהודים בסרדיניה: היה נסיון לרכז אותם ברובע מיוחד, נקבע כי יהודי אשר יבזה את ה[[נצרות]] יכרתו את שתי ידיו ונאסר עליהם לעזוב את האי ללא רשות המלך.
שורה 78:
יהדות אלגרו זכתה לפריחה מיוחדת במחצית השנייה של [[המאה ה-14]] לאחר הכיבוש הספרדי של האי. [[בית כנסת]] נבנה בעיר בשנת [[1381]], והורחב בשנת [[1438]]. [[בית קברות]] היה קיים כבר בשנת [[1383]], והוא הוגדל בשנת [[1435]]. בשנת [[1390]] הגיע לעיר ה[[רופא]] וחכם ה[[קבלה]] יהודה בן דוד מ[[מרסיי]]. הוא נבחר ל[[רב]]ם של יהודי קליארי, ושימש בתפקיד לפחות עד [[1408]], וכן מונה כ[[שופט]] לכל [[יהדות סרדיניה|יהודי סרדיניה]].
 
במהלך [[המאה ה-15]] עלתה חשיבותם של יהודי העיר, והקהילה אספה 1,600 דוּקָטים לצורך פיתוח [[מכרה|המכרות]] באי. שני יהודים אחרים מימנו את חיזוק חומות העיר בשנת [[1423]]. ב-[[1467]] מונה משה די קרקאסוני על ידי המשנה למלך לממונה הראשי על "בית המשפטים" {{הערה|1=מקור: [[אוצר ישראל]] עמוד 287}} של העיר. יחד עם אחיו, נינו קרקאסוני, עסק במתן הלוואות ששימשו לבניית [[אוניה|אוניות]] מלחמה ואספקה ל[[צבא]]. שמואל קרקאסוני ויעקב הכהן היו ראשי הקהילה, ובנו את בית הכנסת הגדול בשנת [[1454]]. לפי סברה אחת בני משפחת קרקאסוני, אשר לא רצו לאבד את ממונם, המירו את דתם עת גורשו יהודי סרדיניה ב-[[1492]].
 
אחת הסימטאות היוצאות מרחוב ארזמוס, מול הקתדרלה, מכונה בשם "קררו דלס הבראוס ("Carrero' dels Hebreus"), היינו, רחוב היהודים. היום אין בעיר קהילה יהודית.