יהדות סרדיניה – הבדלי גרסאות

כאשר פלש הנסיך הספרדי אלפונזו לסרדיניה הוא הביא עימועמו [[סוחר]]ים יהודים. סוחרי האי עסקו במסחר עם איטליה, סיציליה וספרד. היה גם [[רופא]] בשם "חיים מקפריסין" שחקר צמחים רפואיים באי. רופא מפורסם אחר היה "שלמה אברונקוס" שהתפרסם כמנתח. קהילת אלג'רו שילמה סכום גדול תמורת הזכות לכרות את הכסף באי. היהודים שכבר היו באי עסקו ב[[רוכלות]] ו[[נפח (מקצוע)|נפח]]ות, ניתן היה להכיר במשכנות היהודים לפי נקישות הפח שנשמעו מהם. בסרדיניה הוקמו קהילות יהודיות. חבריהן היו סוחרים, בעלי מלאכה ורופאים. אחדים מהם הגיעו ל[[עושר]] רב. הם התיישבו בערים קליארי (Cagliari), ססארי (Sassari), אוריסטנו (Oristano) ואלגרו (Alghero). בערים אלה הם היו מרוכזים ברובע מיוחד והיו להם מוסדות שיפוט אוטונומיים וכן הזכות לגבות מיסים מכל יהודי שהתגורר בעיר למעלה מ-30 יום.

במהלך [[המאה ה-15]] עלתה חשיבותם של יהודי העיר, והקהילה אספה 1,600 דוּקָטים לצורך פיתוח [[מכרה|המכרות]] באי. שני יהודים אחרים מימנו את חיזוק חומות העיר בשנת [[1423]]. ב-[[1467]] מונה משה די קרקאסוני על ידי המשנה למלך לממונה הראשי על "בית המשפטים" {{הערה|1=מקור: [[אוצר ישראל]] עמוד 287}} של העיר. יחד עם אחיו, נינו קרקאסוני, עסק במתן הלוואות ששימשו לבניית [[אוניה|אוניות]] מלחמה ואספקה ל[[צבא]]. שמואל קרקאסוני ויעקב הכהן היו ראשי הקהילה, ובנו את בית הכנסת הגדול בשנת [[1454]]. לפי סברה אחת בני משפחת קרקאסוני, אשר לא רצו לאבד את ממונם, המירו את דתם עת גורשו יהודי סרדיניה ב-[[1492]].