פתיחת התפריט הראשי

שינויים

אין שינוי בגודל, לפני 5 שנים
מ
בוט החלפות: \1
 
==ההיגיון בחופש אקדמי==
התומכים בחופש אקדמי מאמינים כי החופש לחקור המוקנה לתלמידים ולחברי [[סגל אקדמי]], הוא מרכיב מהותי להגשמת מטרות האקדמיה. קהילות אקדמיות הן מטרה תכופה לניסיונות כפיה הודות ליכולתן לעצב ולשלוט בזרימת [[מידע]]. כאשר אנשי אקדמיה מנסים ללמד או להפיץ ברבים אידאלים או עובדות שאינן נוחות לקבוצות פוליטיות מסוימות או לרשויות השלטון, הם עלולים למצוא עצמם מטרה לניסיונות להשחיר פניהם, לפטרם ממשרתם, לשלילת חירותם, או אפילו לאיומים על חייהם. כך למשל ה[[סוציולוג]] המצרי [[סעד אדין איברהים]], פרופסור ב[[האוניברסיטה האמריקאית בקהיר|אוניברסיטה האמריקאית בקהיר]], נעצר בשנת 2000 במצרים ונכלא למשך למעלה משנה, בשעה שהיה מעורב ביצירת סרט דוקומנטרי על אי-סדרים במערכת הבחירות במצרים {{הערה|1=http://www.ssrc.org/publications/items/items_5.1-2/defending_dangerous_minds.pdf}}.
 
גורלו של המחקר בתחום ה[[ביולוגיה]] ב[[ברית המועצות]] מדגים מדוע ל[[חברה]] חייב להיות עניין בהגנה על חופש אקדמי. ביולוג סובייטי בשם [[טרופים ליסנקו]] דחה את התגליות המדעיות המערביות בתחום הביולוגיה והציע גישה חדשה, שאיננה מדעית, לביולוגיה (אשר כונתה בשם [[ליסנקואיזם]]) ואשר התבססה על עקרונות [[מטריאליזם דיאלקטי]]. רעיונותיו של ליסנקו, אשר הועילו ל[[תעמולה]] הסובייטית, זכו לאהדת השלטון והוא הפך למנהלה של האקדמיה הסובייטית למדעי ה[[חקלאות]]. ליסנקו יזם וניהל טיהורים בקרב מדענים אשר לדעתו בטאו "רעיונות מזיקים", דבר שהוביל לכליאתם, הגלייתם ומותם של מאות מדענים סובייטים. רעיונותיו של ליסנקו יושמו בקואופרטיבים חקלאיים בברית המועצות וב[[סין]]. על פי הערכות, הירידה ביבולים, בין השאר כתוצאה מיישום רעיונות אלה, הובילה ל[[רעב המוני]] ולמותם כ-30 מיליון איש בסין לבדה {{הערה|1= Jasper Becker Hungry Ghosts: Mao's Secret Famine }}.
 
==חופש אקדמי לתלמידים==
מקורו של רעיון החופש האקדמי כאחת מ[[זכויות התלמיד]], הוא ב[[גרמניה]]. על פי הדגם הגרמני (בגרמנית Lernfreiheit) קיימת לתלמיד [[זכות]] לחירות ללמוד ולכן זכותו גם לבחור את מוסד הלימוד שבו ילמד ואת תוכנית הלימודים. רעיון זה אומץ ב[[ארצות הברית]] ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] בהשפעת מלומדים אשר למדו באוניברסיטאות גרמניות. היישום הבולט ביותר של רעיון זה בארצות הברית נעשה על ידי [[נשיא (ארגון)|נשיא]] [[אוניברסיטת הרווארד]], [[צ'ארלס ויליאם אליוט]], בין השנים [[1872]]-[[1897]], בהן מקצוע החובה היחיד שאותו היו צריכים תלמידי השנה הראשונה ללמוד היה [[רטוריקה]].
 
בארצות הברית החופש האקדמי של תלמידים מוגבל על ידי החופש של מוריהם לקבוע אלו דעות עומדות באמות מידה אקדמיות ואשר ראוי ללמדן. על פי החלטה של בית משפט לערעורים בארצות הברית "זכויות המורה לחופש אקדמי ולחופש הביטוי הן מהותיות לעשייה האקדמית" {{הערה|1=Bonnell v. Lorenzo, 241 F.3d 800 (6th Cir.), cert. denied, 534 U.S. 951 (2001)}}. מנימוק זה אין לסטודנטים בארצות הברית הזכות לדרוש כי מוריהם יקדישו זמן הוראה שווה ללימוד השקפות נוגדות {{הערה|1=Edwards v. Aguillard 482 U.S. 578, 586 n. 6 (1987)}}. מורה באקדמיה רשאי לדרוש מתלמיד לכתוב עבודה הבוחנת בעיה מנקודת מבט מסוימת, זאת כל עוד הדבר משרת מטרה פדגוגית ראויה {{הערה|1=Brown v. Li, 308 F.3d 939, 953 (9th Cir. 2002), cert. denied, 538 U.S. 908 (2003)}}. עם זאת, זכות המורה לקבוע את חומר הלימוד אינה בלתי מוגבלת ועומדת מול זכותו של התלמיד ללמוד בסביבה לא עוינת. "חופש הביטוי האקדמי היא זכות מוגנת במידה שבה היא נוגעת לחומר הלימוד" {{הערה|1=Hardy v. Jefferson Community College, 260 F.3d 671 (6th Cir. 2001), cert. denied, 535 U.S. 970 (2002)}}.
 
==חופש אקדמי למורים==
הרעיון של חופש אקדמי כזכות של חברי סגל אקדמי (ב[[גרמנית]] Lehrfreiheit) היא חלק בלתי נפרד מן ה[[תרבות|תרבויות]] האקדמיות המערביות הבולטות: גרמנית, אנגלית, צרפתית וצפון אמריקאית. כל ארבע התרבויות הללו מכירות בזכותם של חברי סגל לחקור ולפרסם את ממצאיהם ללא הגבלה, אולם קיימים הבדלים בין התרבויות השונות באשר למידת החירות של איש הסגל בעת ההוראה בכיתה.
 
במסורת ההוראה הגרמנית החופש האקדמי אף כולל את זכות המרצה לנסות ולשכנע את תלמידיו לאמץ את השקפותיו ואת שיטתו הפילוסופית {{הערה|1=Walter P. Metzger (1955). Academic Freedom in the Age of the University. New York: Columbia Univ. Press}}. יחד עם זאת, קיימת ציפיה ולעתים אף איסור מפורש על אנשי סגל אקדמי להביע את השקפותיהם הפוליטיות מחוץ לכיתת הלימוד. אולם, בכל הנוגע לחומר ההוראה, לא מוטלת על המרצה כל חובה ללמד חומר מסוים ואין הגבלה באשר לנושאי ההוראה.
 
ב[[ארצות הברית]] מוגדרת סוגיית החופש האקדמי במידה רבה על ידי ה"הצהרה על חופש אקדמי וקביעות משנת 1940". בין עקרונות ההצהרה נקבע כי "מורים זכאים לחירות מוחלטת בדיון על נושאי מחקרם". ההתאחדות האמריקאית של המרצים באוניברסיטאות (American Association of University Professors) מקיימת מגעים קבועים עם אוניברסיטאות, מכללות, כולל מוסדות הוראה פרטיים ודתיים, כדי ליישם את העקרונות הללו כבסיס ליחסים החוזיים עם אנשי הסגל. ההתאחדות מקיימת "רשימה שחורה" של מוסדות הוראה אשר הפרו את עקרונות ההצהרה.
 
ב[[צרפת]], מרצים באוניברסיטה ציבורית, או חוקרים במעבדת מחקר ציבורית, הם [[עובד ציבור|עובדי ציבור]] ומשכך מצופה מהם, במהלך עבודתם, להתנהג באופן נייטרלי אשר לא יבטא צידוד בעמדה פוליטית מסוימת או בהשקפה דתית. אולם, החופש האקדמי של מרצים באוניברסיטאות הוא עקרון יסוד המוכר על ידי חוקי הרפובליקה הצרפתית, כפי שנקבעו על ידי המועצה המחוקקת. בנוסף, על פי החוק באשר להשכלה גבוהה בצרפת, פרופסורים מן המנין ופרופסורים חברים, חוקרים ומורים זכאים לחירות מוחלטת ונהנים מ[[חופש הדיבור]] במהלך מחקריהם ופעילות ההוראה, בהנחה שיכבדו את הוראות ה[[חוק]] ואת עקרונות ה[[סובלנות]] וה[[אובייקטיביות]] {{הערה|1=[http://www.legifrance.gouv.fr/WAspad/UnArticleDeCode?commun=&code=CEDUCATL.rcv&art=L952-2 קוד ההשכלה הגבוהה הצרפתי Education Code, L952-2]}}. אף שהם עובדי ציבור, קידומם של אנשי סגל אקדמיים בצרפת נעשה במידה רבה על פי הערכת עמיתיהם, כנהוג במדינות מערב אחרות, ולא בהליכים מינהליים כנהוג במשרות ציבוריות אחרות.
 
== לקריאה נוספת ==