העלייה לביריה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ קישורים לתבנית |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: \1 |
||
שורה 59:
ההגנה החליטה כי התגובה הראויה להורדת היישוב ביריה מעל הקרקע היא יישובו מחדש. לשם כך הוקם מטה מיוחד בחיפה שכלל את [[שאול אביגור]], [[יוסף אבידר]] ו[[צבי איילון]]. הללו ריכזו אלפי בני נוער למבצע התיישבות, שנקבע, אם מתוך סמליות, ואם כדי להטעות את השלטונות הבריטים, ליום חמישי, [[י"א באדר]], ה'[[תש"ו]], [[14 במרץ]] [[1946]], שהיה אף יום [[תענית אסתר]]. ביום זה נהגו [[תנועת נוער|תנועות הנוער]] לעלות ל[[תל חי]] על מנת לציין את אירועי הגבורה שאירעו שם. בהתאם לכך נקרא מבצע ההתיישבות החדש "מבצע הגידם" על שם [[יוסף טרומפלדור]]. הנערים נאספו מרחבי הארץ, תוך שנאמר להם ברמיזה כי השנה יהיה בעלייה לתל חי "עניין מיוחד".{{הערה|1='''ספר הפלמ"ח''', 647}}
למפקד המבצע בשטח נקבע איש ההגנה [[משה מן]]. מן כינס את הנערים בליל יום רביעי, [[13 במרץ]]. כמה אלפי נערים הגיעו למקום. מקורות בני התקופה נוקבים במספרים שבין 2,300 ל-4,000 משתתפים.{{הערה|1='''ספר הפלמ"ח''', 647, נוקב במספר 2,300 איש}}
בתחילה נראה היה כי הצבא הבריטי אינו מתכוון לנקוט בצעדים נגד נקודת היישוב החדשה. סגן מושל מחוז הגליל, ג'יי. פ. קורנס, ניסה לשכנע את אנשי ועד יישובי הצפון כי יורו למתיישבים לשוב כלעומת שבאו, אך אלו השיבו לו בשלילה. האווירה בעת ביקורו של קורנס במקום הייתה ידידותית ביותר, וחלק מהפקידים הבריטים אף נטלו חלק בנטיעות. בשעות הצהריים כאשר נראה היה כי ברור שהנקודה אכן קמה, ונראה כי הצבא הבריטי לא יתערב, החלו המתיישבים להתפזר. על אף שהביאו עמם אספקה למספר ימים, החלו הצועדים לעזוב את המקום, ובשעות אחר הצהריים המוקדמות נותרו במקום רק כ-150 איש, רובם חיילים משוחררים מהצבא הבריטי.{{הערה|1=Birya Settlement Comes to Life Again, '''The Palestine Post''', 17.3.1946}}
| |||